אז מחר אני הולכת לעשות את זה. אני חושבת. אלה אם כן אני אקבל רגליים קרות, מה ש90% יקרה.

לא משנה, גם אם מחר אני יעשה את זה,כולם ידעו על זה. אני חושבת.

ואני יודעת שרובכם תגידו לעצמכם מחר כמה שאני מגעילה,וכלבה. וזה נורמאלי לגמרי.

ואני אבין, זה מה שאני הייתי חושבת על ילדה אחרת שהייתה עושה את מה שאני הולכת לעשות מחר.

אפילו יותר נורא, אולי הייתי מנתקת קשר. אני לא יודעת.

לא משנה,אז אם מחר,תגידו לעצמכם שיצאתי מגעילה מהסיפור הזה, שתדעו שאני מסכימה איתכם.באמת.

אבל רק תנסו להבין גם את הצד שלי.

זה משהו שיכול להיות שאני מחכה בשלוש שנים האחרונות, ופשוט לא קלטתי את זה.

משהו שביומיים האחרונים אוכל אותי מבפנים.משהו שרק מלחשוב עליו יש לי פרפרים מטורפים.ואני רועדת,והלב שלי כאילו מחסיר פעימה (נו, כמו ברכבות הרים בסופרלנד)

וזה משהו, שאני לוקחת בחשבון שיש סיכוי שאנשים ידברו עלי.ואולי אני גם עושה מזה סתם סיפור, וזה לא משהו כזה נורא. אני לא יודעת. פשוט תנסו להבין.

אז שימו לב שלא השקעתי יותר מידי בפוסט הזה. לא שכתבתי אותו בחרוזים ולא שכתבתי עם מילים גבוהות וזה.

רק,חשוב לי שתקראו ותפנימו.ואולי מחר כשתשבו ותחשבו כמה לא הייתי בסדר, תנסו להבין, קצת.