לפעמים קשה מאוד, בעיקר כשאנחנו בפסגה

את לקחי החיים להפנים וללמוד

כשאתה כובש לך יעד ואת -

את מטרתך משיגה

וכמו בסולם, דורכים על מי שעזר לעלות

כשהכל רק נראה מושלם

ואתה חושב שיש לך את התשובות

לכל השאלות

מי שהיה לך אתמול הכרטיס לאן שאת צריכה

היום בשבילך הוא סתם עול

שאת מסמנת ממנו שביל בריחה

מי שהושיט לך יד רק כדי שאתה תצליח

פתאום הוא לך מטרד

שיש לטאטא מיד מתחת לשטיח

זו שויתרה בשבילך, זה שבזכותו התקבלת

עכשיו אתם כמו מלכה ומלך

ואותם, השארתם למטה

החיים הם כמו גלגל וזה הלקח לבאות

אתמול היית על הגל

והיום הכל יכול לחמוק מבין האצבעות

מי שהתעלמת ממנו כל יום ולא התייחסת בשיט

תתכונן להגיד לו יפה שלום,

כל הדרך לתחתית

שיר שכתבתי על נושא שאני בטוח שקרה לכולנו ©

* מי שרוצה לכתוב קטע על הנושא, שיעשה קישור לפוסט הזה אצלו כדי שאבוא אני וכל השאר לקרוא.

מעניין אותי איך אתם רואים את זה מהעיניים שלכם,אם זה בעקבות מקרה שאתם חוויתם או אפילו מהצד השני, שלמדתם לקח מאוד כואב על בשרכם והיום אתם נוהגים לגמרי אחרת.

אשמח לעשות על זה דיון ולהוסיף גם את הלינקים לפוסט האישי שלכם לכאן.

***

*אני אבקר אצל כל מי ששהגיב לפוסט הקודם.

מייל לבקשות שירים: [email protected]

משהו קטן וטוב: הוספתי את הבכי של הגוזל שלי לפלייליסט של ריצת הבוקר ☺

עד העריכה ו/או הפוסט הבאים,

 מאחל לכם המשך יום מלא חיוכים ובשורות טובות

מתהלך בין סמטאות החיים-

הצללים, שברי האור

מחפש את הפנים,

את חלקן כבר לא אזכור

קבצי תמונות רצים,

כמו סרט נע, שחור לבן

כל המעשים, הכעסים

בתוך רגע לא מובן [במכוון?]

הרמזורים, שלטי "עצור"

לא נותנים גם אם ארצה

לשכוח, רק לחזור,

מתוך ארון עוד שד יוצא

קולות ההד מעוד סמטה,

מישהו צופה מהמרפסת

תמונה אחת שהיא קימטה,

אישה בונה - שנייה הורסת

רמזים במפה קרועה, מתיישנת -

מובילים לכביש סואן

שם היא באמצע, מעשנת,

מסמנת כבר שאין

מכוניות של פיתויים,

אחת אחת אותי דרסה

אחרי ערימות של שינויים,

נשאר לי לעשות פרסה

רץ קדימה, בכל הכוח,

אני עצמי לבד

לא, זה לא כדי לברוח,

הלקח כבר נלמד

פוגש שדים מן העבר,

אנחות משתוללות

של כאב, של "נשבר",

סוף עם מליון של התחלות

נעצר, חסר אוויר

לתוך חיבוק חם, מבטיח

"אני הגעגוע, נעים להכיר,

- זה שטאטאת לשטיח"

מתהלך בין סמטאות החיים-

הצללים, שברי האור

מחפש את הפנים,

את חלקן כבר לא אזכור

רץ קדימה, בכל הכוח,

בין כשלונות והצלחות

לא ממהר כל כך לשכוח

אך נאחז כמה שפחות

פוגש את האושר שחיפשתי

הוא בידיי עכשיו

עם משפחה, חברים שבחרתי

שיר שכתבתי על הזכרונות שהשארנו מאחור חלקם גם אנשים מסויימים שסגרנו יחד עם הפרק הישן של חיינו.

אנחנו זה מי שחווינו עם דמויות מהעבר, אלה שבנו אותנו, אלה שהשאירו בנו חולשות, אלה שאנחנו ננצור עד יומנו האחרון ואלה שלמדנו דרכם הרבה דברים, גם אם ובעיקר מתוך רגעים לא סימפטיים של שיברון לב, אכזבה גדולה, דרך דמעות ועיניים אדומות שנתנו לנו הרגשה שמכאן - אפשר רק לעלות.

להסתכל אחורה רק כדי להיאחז בהווה, באנשים שאנחנו מחזיקים מהם, שנותנים לנו כל בוקר סיבה להתעורר ולחיות בשבילם.

לקראת השנה האזרחית החדשה,

תמיד טוב לדעת להניח לעבר לא לתת לו להציק לנו לבנות את העתיד. לבנות עם האנשים שבחרנו להשאיר איתנו, שבחרו בנו ולא נתנו לנו ליפול. אלה שהאינטרסים שלהם לא ידרכו אף פעם על האמון שלנו בהם.

זמן טוב להוקיר תודה על משפחה שמחבקת, על חברים שכיף לחלוק איתם את רגעי השמחה ו-הכאב ואפילו על הימים ששברו אותנו - כי זה מה שעזר לבנות הכל מאפס ומבסיס חזק יותר של הצלחה והערכה עצמית.

גם לכם יש "כיס אוויר" בתוך המחנק של השגרה והאתגרים סביבכם?

שתפו אותי בתגובה או בתוך פוסט משלכם.

אשמח גם לקרוא את דעתכם על הקטע למעלה שכתבתי.

 2013 שמח לכולכם!

שלכם תמיד,