הגעתי למסקנה לאחרונה שאני נראת די טוב, לפחות אני משכנעת את עצמי זה גם משהו. סתם נו אני לא נראת כזה גרוע. אז מה החוסר ביטחון הזה לעזאזל? למה יש לי פחד מטומטם מאנשים? למה אני כזאת סגורה, למה? אני כבר מיואשת מעצמי. לא פלא שאין לי מערכת יחסים. ואני דווקא מציאה לא רעה אם נתעלם לרגע מעיניין החוסר תקשורת עם אנשים חדשים.

הצבת מטרה לעצמי: להיות אני עצמי תמיד (ולא להיות שקטה זה לא חלק מעצמי).

אני מפתחת לי פה פיצול אישיות, זאת אני כנראה.

ועוד בעיה שאיתרתי לי; חוסר חברים.

אז כן יש לי כמה חברים דווקא לא כאלה רעים, אבל אני שואלת עצמי, כשאפול יהיה מי שירים אותי? כשיהיה לי רע מישהו ידע בכלל? ולמה כמעט כל שישי אני נשארת לבד בבית?

אני צריכה בסט פרינד, למה אין לי כזאת? אוף....

ולעיניין אחר לגמרי, סגרתי שבת בבסיס הנידח, וגיליתי אי סדרים חמורים באבטחה. ממש מפחיד להיות בחור הזה. כאילו לא מספיק שזה באמצע שום מקום בערבה, ושיש בקושי 100 איש בבסיס, אז גם האבטחה דפוקה?

למה יש המון פרצות בגדר שאיש לא חושב לתקן? למה כשיש חדירה אצלי בבסיס אנחנו צריכים להזעיק עזרה מהבסיס השני? כאילו למה אנחנו לא מסוגלים לטפל בסוס בגדר לבד? ולמה שומר מגורים לא מפטרל אלא יושב במועדון מעשן ומשחק קלפים? ולמה בש.ג השומרים יושבים בלי אפוד בכלל עם הנשק בצד ומשחקים שש בש? ולמה בדואים צריכים לחיות כמה חודשים בתוך הבסיס עד שמגלים אותם?

איזה מין בסיס זה בכלל? מילה הוא כמו בסרטים הישנים.

לאן נפלתי? לאן?