אני בן אדם שבאופן עקרוני משתדל תמיד לשמר את מצב הרוח שלו, ופחות או יותר להזכיר לעצמי שאם אני בדיכאון או לא, זה רק החלטה שלי.

קשה לעשות את זה, זה עבודה די מתישה, אבל אני נאמנה בהחלטתי שזה לא ישנה לי, ושאני אנסה כמה שפחות לייחס חשיבות למה שאחרים אומרים לי [אם כי אני בן אדם מאוד אימפולסיבי, וכשאני נפגעת אני לוקחת את זה עמוק מאוד ללב שלי, ובאותה המידה יכולה להפוך לכלבה כלבתית ובת זונה].

לכן כמעט ולא ייחסתי חשיבות היום לזה שאבא סיפר לי שכשכתבו בעלון של הקיבוץ על כל בני גשר שבצבא לא ציינו את עומר מורג. אבא התרגז ממש, אמר שזו התבזות לשמה, ושזה מגוכח היחס שמשפחת מורג מקבלת בקיבוץ, רק סתם כי כל מני אנשים רבו איתו- ומה הקשר שלי לכל זה.

אני בתגובה צחקתי על הנושא ואמרתי לו שזה בהחלט מגוכח. אם זכור לי נכון, גם אמרתי לו- "אל תדאג, גשר עוד תבוא אלי על ארבע".

יעל אמרה לי אתמול שהצעיף שלי בצבעי המהפכה, ובתגובה עניתי שאני עומדת לרדת מהארץ לאיראן. היא אמרה שאני לא אסתדר שם, גם לסבית וגם יהודיה. אמרתי שאני אוהבת אתגרים, שבארץ כולן לסביות יהודיות וזה משעמם. אני צריכה אקשן.

יש לנו לא מעט שיחות כאלה, התגרות שלי שאיכשהו נמשכת לתוך שיחה ארוכה מדי שלכל שומע מן הצד זה כבר נשמע טיפה רציני ודי מלחיץ.

אבל בתפיסה זה נכון, אני בן אדם שלא יכול פשוט ללכת עם הזרם [רק דגים מתים שוחים עם הזרם, לא?], שלא יכול פשוט להרים את הידיים ולהגיד- "אם זה מה שהחיים מכתיבים לי, אז יאללה". אני חייבת להיות מיוחדת, חייבת להתווכח ולהתנצח ולהתעלות מעל כולם.

אני יודעת שאם היום מעבירים לידי את ההנהלה של קיבוץ גשר הוא יוצא מהלופ המדכא שהוא נכנס אליו, ואולי יהיה אפשר לכבות קצת את הקלחת שבה הוא מתבוסס. העבודה שם נעשית בצורה כל כך קולקלת וחסרת איכפתיות, שכבר אי אפשר לדמיין בכלל שפעם זה היה מקום שנבע מאיכפתיות של אחד כלפי השני [תקראו את הסיפור של מאיר אריאל על קיבוץ ותראו מה זה איכפתיות].

התפעול הכלכלי של המקום, היחס הבין אנושי של האנשים, המרמור הפזור בסמטאות, העוקב במדרכות, זה פשוט מכלול של צרות צרורות שגשר לא מצליחה לנער מעל לנוצותיה העדינות.

אז כן, אני עוטה על עצמי את צבעי המהפכה והולכת להילחם ברשע.

תסמכו עלי שאם לא הייתי בצבא עכשיו, הייתי עושה הרבה מאוד מהומות בגשר. ולא, לא בגלל שלא כתבו אותי בעלון, זה בערך מעניין לי את התחת. בגלל הקלחת. והיחס. והתפיסה המטומטמת הזו שמשפחת מורג היא ציר הרשע של כל מה שקורה בגשר- תשכחו מזה, אנחנו הרבה

אבל הרבה

אבל הרבה יותר

טובים מכולכם ביחד.