יש תמונה בקצה החדר,
שתלוייה קצת עקום.
ילדים בבית הספר,
שלא דואגים מכלום.
ואמא מחייכת פתאום.
היא אומרת בחיוך,
אז עוד ידענו לחלום.
לא עבר הרבה זמן מאז,
כמה שנים בודדות
והילדה בעלת החיוך
הפכה למי שהיא היום
קצת קרירה, קצת מודאגת
הרבה עצובה, הרבה פוחדת
להסתכל במראה ולהבין
שהילדה הקטנה מהתמונה
נעלמה עם השנים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
