תקשיבי לי... אני יודעת על מה אני מדברת, אני עברתי הרבה בחיים.
כמה תייסרי את עצמך על הגורל המר הזה, כמה תכעסי על עצמך - על זה שעשית טעות?
את הרי יודעת שאת בן אדם טוב, בן אדם שחי בשביל היופי של העולם הזה. את יודעת שהדבר האחרון שאת רוצה זה לפגוע באחרים?
אז מה כל כך מביש אותך? מה מונע ממך לסלוח לעצמך על הדברים הקטנים? מה?
את בטח חושבת שאלו לא דברים קטנים, את בטח בטוחה שהם בומבסטיים. ולא יעזור אם אני אומר לך לחשוב על רוצחים או אנסים שאמורים לא לסלוח לעצמם בכלל.
אני יודעת שזה לא עוזר, כי את מודדת את עצמך ביחס לעצמך.. ביחס לציפיות שלך והציפיות שלך גבוהות.
את מצפה מאדם שניתנה לו מתנה, שלא ישתמש בה?
את רואה רק את הרע בדברים? רק את מה שעשית לא נכון?
אם יש משהו שאת לא יכולה לספר לאף אחד קרוב, אז זה משהו כל כך נורא שאי אפשר לסלוח לעצמך עליו.
אני רוצה שתנסי להשלים עם מה שעשית, אני רוצה שתאהבי את עצמך יחד עם הטעויות שלך ושתדעי שכל יום את יכולה לטעות, וזה בסדר כי זה אנושי.
ואם יש אדם שלא טעה, אז יופי לו, תשמחי בשמחתו, אל תקנאי כי את לא יודעת מה הוא היה עושה אם היה במקומך.
אז תחליטי שכמו שאף פעם לא תספרי לו שכשהיית קטנה, כל כך אהבת לאכול שטויות, שהיית אוכלת אותן באמבטיה, ככה את גם לא תספרי את הסודות הכמוסים שלך שגם ככה הוא לעולם לא יגלה...
בבקשה תאהבי את עצמך ואז הוא יוכל לאהוב אותך חזרה....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
