אז הנה סיפרתי לו את האמת, את האמת על עצמי. עכשיו הוא יודע ועכשיו הוא יתמודד עם האמת כמו שהוא יודע להתמודד - לשקוע בהרהורים במשך כמה ימים ואז פשוט לשכוח ממה שגילה.
אני כל כך שמחה שאמרתי לו את האמת, שעכשיו זה לא סוד. אם אי פעם חשבתי שדבר כזה הוא רק שלי, אז ברגע שהוא הפך להיות חלק ממני, הייתי חייבת לחלוק איתו.
הוא קיבל את זה די בסדר ואמר שהוא שמח שסיפרתי לו, כי אם הוא היה מגלה בעצמו יותר מאוחר, אז המצב לא היה טוב וזה היה יכול להיגמר ברע...
עכשיו אני אמורה לנשום לרווחה ולהמשיך ללמוד למבחנים שלי, אבל יש משהו שפשוט מעלה את הפחד לרמות מפחידות.
הוא אמר שאם יגלה אי פעם שאני מסתירה ממנו משהו שהוא אמור לדעת, אז היחסים כנראה לא יוכלו להמשיך. אבל איך אגדיר משהו שהוא אמור לדעת?
האם הוא אמור לדעת שלבחורה החמודה והנחמדה שהוא כל כך אוהב, יש המון שלדים בארון, ושהשלד שהראתי לו רק חשף בפני את השלדים האחרים שיכולים באמצעות - מילה אחר מילה לצאת ולהיות למכשול ענק במערכת היחסים היפה שלנו?
מה הוא אמור לדעת, ומה אני אמורה לספר?
האם אני אמורה לספר על כל הדברים שאני מתחרטת עליהם יום יום ?
האם הורדת האבן מהלב תציל אותנו או תהרוס אותנו?
ככל שאני חושבת על זה יותר כך אני יותר מפחדת....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
