התחלתי לעשן, ועל השאכטה הראשונה ראיתי ששכחתי לנעול את הדלת של החדר.
כיביתי את הסיגריה, קפצתי למטה, ואז נעלתי את החדר ואמרתי "איך שכחתי?!".
חזרתי ועליתי על עדן החלון והדלקתי את הסיגריה ברוגע.
רק אני והמחשבות שלי.
בזמני לוקחת שאכטה, שואפת ונושפת, וכשהרוח נושבת על שערי,
אני רק שומעת את השקט שבחוץ ומסתכלת על השמים, העננים והערפל.
פתאום שומעת צעדים ומביטה לסמטה שבצד השני.
ראיתי בן אדם ניראה מסתורי, אפילו קצת חשוד כולו לבוש בשחור, מעיל עור שחור, ג'ינס שחור, נעליים שחורות וכובע שחור,
פתאום הוא הסתכל למעלה וראיתי דרך העיניים הכחולות כמו הים, שהיו כ"כ צלולות ומראות שהוא מבין.
וחשבתי הוא בטח מבין מה הייתי רוצה, מה כל אישה הייתה רוצה.
חשבתי לעצמי.
"אני רוצה לחוש את הלטיפות החמות והרכות שלו, את הנגיעות העדינות, המגע הרך והעדין,
להרגיש שרק אני שם בשבילו ואין עוד אחת אחרת בעולם, שהוא יחבק אותי כאילו הוא לא רוצה שאלך לו לעולמים"
כי זו בטוח תהיה ההרגשה. כך חשבתי.
מישהו מסתורי ואפל, שרואים בחשכה, בסמטאות החשוכים,
הוא פשוט היה ניראה אחד שיבין מה את רוצה, ויודע מה יעשה לך טוב.
והכל היה בדמיון בעודי מעשנת סיגריה על עדן החלון.
בעצם בכלל לא היה שקט, היו ערסים מתחת לחלון, שדיברו וצחקו.
ואני לא התייחסתי, הקשבתי רק לשקט הפנימי.
אבל נעלתי את הדלת (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
