nillrya fanya

בגפו עומד הצל אל מול זרזיף של בערה,

של מים, הניתקים ממפל התאווה,

והדחי הנוקש על זגוגית דלוחה,

לא יתקל במענה – בעת בעתה.

והיקוות האש המתלהמת,

המתריסה והכה צורבת,

הישובה כמלכה על הדום,

ועל הפרגוד הנע מתגודדת.

בפיזוז עקוב מסאבת,

ועם זאת כמלקוש מטהרת,

כעמוד השחר בצבעי השני,

את כל שעכור וגשמי תאדיר.