אתמול נפלו עלי כמו משמיים שלושה,

שלושה בלוגים של אנות כשלאחד מהם נכנסתי בטעות...

מרגיש לי כאילו מישהו עושה לי בכוונה...

שהחיים מתגרים בי.

ועכשיו מנסה לעשות דברים שאף פעם לא עשיתי,

לפחות מנסה לשנות גישה,הבנתי שפשוט ככה יותר אנשים שונאים אותי.

לא שאני חושבת שמתישהו יהיה בן אדם בעולם שלא ישנאו אותו.

אבל בכל זאת,בשבילי שלא יהיה לי את מה להאשים.

החזירו לי את הגשר,אני לא מאמינה אבל אני רציתי כשהייתה לי אפשרות לחכות חודש.

אולי זה ילמד אותי להיות פחות מטומטמת ולהבין-שהאהבה של האנשים כלפי אף פעם לא תימצא בחיצוניות או בדברים חומריים אלא באופי.

באופי שאני כל הזמן ממשיכה להגיד לעצמי שמולו החכמה והיופי שואפים לאפס מוחלט.

בכל מקרה,זה רק לחודש.

בינתיים בסדר

לילה טוב...

מרגישה חלשה וכבר לא יכולה

מצאתי אחד שנכנסתי אליו.

טוב שניה מצאתי את עצמי בפנים...

שמישהו יגיד לי איך נפטרים מאנה?

רע אבל טוב

יודעת אבל עיוורת

קמה אבל נופלת

מתאוששת אבל זה לא עוזר

בונה מגדל שכל הזמן נופל

עושה דברים כדי שהעתיד יהיה טוב

אבל זה לא מצליח תמיד בוכה

אולי יש אנשים שלא נועדו להיות מאושרים?