אני מאמין שהמודעות שלך כאדם, זאת שאתה כל כך משוכנע שהיא התחילה ביום שנולדת ותסתיים ביום שבו תמות,
היא רק "פרק" אחד מתוך מסע פרקים אינסופי שלך לאורך הקיום.
תחשוב על זה.
אתה יכול להצביע במדויק על הרגע בחיים שבו התחלת להרגיש מודעות? האם זה היה כשיצאת מהבטן של אמא שלך
לעולם, או לפני זה, כשעוד התפתחתך בבטן שלה? אולי המודעות שלך התחילה בכלל בתקופה שבה היית תא זרע או
ביצית?
אתה לא מסוגל לזכור את התקופות האלה, כי אז המסקנות שהסקת היו נורא בוסריות ופשוטות, יחסית למה שאתה
עכשיו, ואחרי מעמסה של זכרונות חדשים שאתה צובר, שיעורים חדשים, לקחים חדשים ומורכבים יותר, אתה כבר לא
זוכר את הרגעים הראשונים, הם פשוטים לך מידי. ככה שעל נקודת התחלה, אתה פשוט לא יכול להצביע. לך תדע אם
המודעות שלך קיימת עוד מאז שאתה חלקיק קטן שעומד בתוך כלום.
ומה קורה למודעות שלך אחרי שאתה מת?
אתה יודע שכשתמות האנשים הקרובים לך יפסיקו לראות ולהרגיש אותך כמו שהם מכירים ויבכו עליך איזו תקופה. אבל
התחושה שלך, מה הולך לקרות לה?
כל התאים שבונים אותך הולכים להזין חיים, צמחים, פטריות וצורות חיים חדשות שאתה עדיין לא מודע אליהן, מערכת
חדשה של מינים הולכת להתפתח על סמך המידע ההישרדותי שהתאים שלך ושל הניזונים ממך צברתם במשך
מיליארדי שנות קיום, ואתה "החדש", בתור מערכת, תמשיך לשקם את עצמך, ברמה אחרת של מודעות. אתה תצבור
כל כך הרבה מידע השרדותי ותמשיך לנצח להמשיך להתפתח. את התקופה שבה היית בן אדם (או פטריות או תולעים)
אתה לא תזכור. זה יהיה כמו שעכשיו תנסה להזכר בתקופה שהיית תא זרע או ביצית.
וגם אז יהיה לך פחד מהפסקת הקיום. רק שהיא לא תהיה כמו שאתה רואה מוות בעידן הנוכחי שלך. היא תהיה מוות
מורכב יותר, מסובך יותר. וגם אז אתה לא באמת תפסיק להתקיים. אותו תהליך ימשיך לקרות במימדים חדשים
ומורכבים יותר. אתה לנצח תמשיך להרגיש ולהסיק מסקנות הישרדותיים וכל תקופה תהיה מורכבת ומרתקת הרבה
יותר מהקודמת.
המודעות שלך תשאר לנצח.
*אני לא באמת מבין גדול בנושא, זאת סתם פנטזיה שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
