הבלוגלברד The BloGelbard
כשהחיים מלאים עד אפס מקום ואין לך זמן לכלום, הדבר ההגיוני ביותר הוא לפתוח בלוג. חיים, פנטזיה, מוות והומור שחור. אם אתם אפילו לא יודעים איך לאיית את השלושה הראשונים אבל יש לכם את הרביעי בכמויות מסחריות- אתם במקום הנכון. |
| 11/2008
היזכור שהייתי רוצה להקריא בטקס רבין
יזכור.
היום אנו מצווים לזכור את אשר ארע ב-4 בנובמבר 1995.
משפט ששמענו כל כך הרבה פעמים אבל המשמעות שלו הלכה לאיבוד בין הטיעונים הפוליטיים, הטקסים השחוקים וכובד השנים שלוחצות על הזיכרון ומאיימות בשכחה.
מצווים. לא מכורח של פקודה או של איומים אלא מכורח של רצון טוב. מכורח של מציאות. אבל הכי חשוב - מכורח של פחד. הפחד שנשכח. אסור לנו לשכוח דברים מסויימים בארץ הזאת - ארץ מכורה לאלימות, ארץ שיושביה אוכלים זה את זה, ארץ שבה כל קבוצה בחברה מסתכלת על שאר הקבוצות ומתייחסת אליהן כמיעוט בדלני שיש למגר, לעקור, לארוז לקופסא ולשלוח למקום אחר. צריך לזכור שבארץ הזאת יושב לו מיעוט לא כל כך קטן שמתרבה במהרה המונהג ע"י קבוצה מסוכנת של אנשים חשוכים המטיפים על ימין ועל שמאל ללכת בשבילים אפלים וכאסמכתא לדבריהם מצביעים השמיימה.
ב-4 בנובמבר 1995 המיעוט הזה הרים ראש בגאווה. על תילי חורבן כבוד המדינה הוא הריע וחגג. אבלנו היה לחגם. ומאז המיעוט הזה מסרב להעלם מחיינו - בין אם במאבק הבלתי פוסק נגד הפלסטינים על כל פיסת אדמה חרבה, בין אם בהתנתקות, בין אם בבתי מריבה, בין אם בהתכנסות העתידה להתרחש* ובין אם בבית שאנו מנסים לבנות - בית השלום.
המיעוט הזה לא מפחד להערך שכם אל שכם ולהנחית מכות בתוך משפחתו, ביננו, אחים בישראל. בכל פעם שמתקבלת החלטה אשר לא לטעמו הוא אינו מפחד להרים קולו בצעקה ולזעוק כי אין לו נחלה בביתנו ובמדינתנו אבל מכורח זכותו הדמוקרטית המוענקת ע"י הבית החם הזה הוא יתנגד להחלטה.
והתנגדותו אינה שקטה. לא מחאות ולא הפגנות ישרתו את מטרתו. המיעוט הזה ישליך אבנים, ישלח אגרופים, ישסה כלבים, יטיל קללות מעלה, ימרר בבכי בתקשורת ואף ירחיק עוז ויהב להטיל פסקי דין של תליינות על בכירים. אל תטעו, מדובר באנשים אשר ישליכו בקלילות את המילה "נאצי", מילה אשר מסמלת עבורנו כיהודים רוע שטני ואופל, לעבר אחיהם, ניצולי ובני ניצולי שואה כמותם, בכל פעם שחושדים שנעשה להם עוול קל שבקלים.
היום אנו מציינים את הפעם הראשונה שהציבור הזה החליט לטול לידיו סמכות שלטונית ומדינית לא לו. ביום הזה ציבור קיצוני, דתי ופאנטי שינה עבור מדינה שלמה את דרכה רק מכיוון שהיא לא התיישבה עם דעתו. ציבור זה נתן ונותן עד היום לגיטימציה למעשה נתעב של רצח ראש ממשלה. מדינתנו מדממת עד היום ממעשה זה.
רצח פוליטי שני מתבשל מול עיננו, נטווה לאיטו - קור לקור. יש לעקור ולהשמיד
את הבמה הציבורית והלגיטימציה הציבורית שניתנה לטירופם של קומץ אנשים קיצוניים. העלבון והכאב מ-4 בנובמבר 1995 חייבים להמשיך לחתוך בבשרנו, בנשמתנו, מכיוון שאם תכהה התחושה - נאפשר להם ליטול שנית סמכות אשר לא להם להחליט עבורנו, דרך מעשי טירוף ואימה, את דרכנו.
*אם המשפט הזה לא נכון עבורך עכשיו ומעורר בך זעם כלפי - תחזור לקרוא אותו ב2015.
**לא, אני לא שונא דתיים. לא, אני לא אוהב ערבים. לא, אני לא מביע פה דעה בעד/נגד תוכנית ההתכנסות. אם אלו הדברים היחידים שזעקו אליך מתוך הדף - אנא קרא שנית.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
