שנים לא הייתי בבלוג הזה, או בבלוגים בכללי. אולי של בר מפעם לפעם

חיפשתי פה תמונה, ופתאום ראיתי בנדם אחר לגמריי. ראיתי את לי ורונר.

אותה ילדה ששני אנשים הכו עד מוות, ומיתוכה אני נולדתי - לי פלדמן. קברתי אותה בעצב בתוך עצמי, ומדי פעם, מתוך כעב, אני מסתכלת על הקבר שלה ובוכה.

שיניתי את השם משפחה ואני בנדם אחר לגמריי

הכרתי אנשים חדשים, התנסתי בדברים וחושבת על להתנסות בדברים חדשים, טסתי, טילתי והתגייסתי.

אני לא אותה אחת שכתבה פה.

להגיד את האמת, אם כול זה שאף אחד לא קרא את מה שכתבתי פה, התגעגעתי למקום זה.

למקום שאם היה קורה משו - הייתי כותבת את זה פה ומתפרקת מהעכס והעצב שהיה.