שלום לכם רבותיי. תודו שהתגעגעתם.

מה גרם לי לחזור כך לפתע, ולנטוש את הכינוי הידוע "הקפטן", אתם שואלים? שאלה במקומה. ובכן, כנראה שהשעמום משתלט- אחרי שמתרגלים ללימודים משמונה בבוקר עד חצות הליל (טר"צ, נו), פתאום להיות חולים בבית ולא לעשות כלום במשך ארבעה ימים זה די מתסכל. פעם אהבתי להיות לבד. נראה לי שזה עדיין ככה, אבל מאיפה באה המחלה הזאת לעזאזל? !@#$@$#!

ולגבי הקפטן, Well, דברים חולפים מהעולם. וטוב שכך.

האמת שנכנסתי לבלוג אחרי שחיפשתי לשוא אחר דברים מעניינים באינטרנט. מאז הקורס העניין שלי מתרכז בשפה ערבית, תרבות ערבית, פוליטיקה ערבית, דת ערבית (כלומר אסלאם), מנהגים ערביים... הבנתם את העניין, אני מניחה. בשעות הפנאי (ופתאום יש הרבה כאלה) אני קוראת ספרים על העולם הערבי, או סתם קוראת ספרות יפה בערבית ומנסה לתרגם. כשגם זה נמאס, תמיד אפשר לפתוח אלג'זירה (לא בגרסה האנגלית, כופרים שכמוכם!) באינטרנט או בטלויזיה, ולהתענג. כן, נעשיתי מורעלת.

ובכלל, החיים עוברים שינוי דרסטי. ממש. אנשים משתנים, חברים באים והולכים, הקורס הוא כמו כור היתוך (גם לחיידקים ולמחלות, לצערי) ומצד שני ההוא, אוי ההוא... כמה שאני אוהבת אותו. וזה נעשה קשה מיום ליום. עניינים ברומו של עולם עומדים על הפרק, ואנחנו בסך הכל שני ילדים חמודים שלא ממש יודעים איך לאכול את כל השינויים האלה. לפחות אני לא. זורמים עם זה, אבל משהו מתפספס.

וזה מוביל אותי לנקודה הבאה שלי- אין לי זמן. זה טיעון שליווה אותי כל החיים, אבל תמיד בסופו של דבר הרגשתי שתחת לחץ הזמן הכל עובד יותר טוב, ומספיקים הרבה יותר ממה שחושבים. ועכשיו... בדיעבד אני כנראה אבין כמה אני מספיקה עכשיו, אבל ההרגשה היא כאילו מרוב עיסוקים ולימודים באמת שלא נשאר זמן לדברים החשובים באמת, או לבנאדם החשוב באמת, אם להיות יותר ספציפית. וזה מה שהוביל לכתיבת השיר הבא, שנמצא כעת בשלבי הלחנה סופיים. הקלטה תצא, בהתאם לזמן שיהיה לי, מתישהו בקרוב (מה שיכול להיות גם עוד חודשיים, אבל נקווה שבשבוע-שבועיים הקרובים). אני מבטיחה להעלות בהמשך יצירות שלי לאינטרנט, ובינתיים- המילים:

No Time

It’s been so long

I’m not that strong

Though I want you to think I am

I feel you

I need you

I hope you think the same

But there’s no time

There’s no time left

For me, for you, for us

It makes me sad,

It makes me bad,

It creeps, it eats me from within

Writing these words

My guts feel funny

Something’s wrong

What I feared most has happened

I got lost in the crowd

Didn’t listen to myself

I try to do it all, See it all,

Fix it all, Try at all

But there’s no time

There’s no time left

For me, for you, for us

It makes me sad,

It makes me bad,

It creeps, it eats me from within

And they say

That things change

That time makes you feel better

Or worse, or somewhat different

But some things should stay,

Some things I can’t lose

I want you along my way.

But there’s no time

There’s no time left

For me, for you, for us

It makes me sad,

It makes me bad,

It creeps, it eats me from within

Well, I hope I can do it all, see it all,

Fix it all, Try it all

But if not- You are enough,

And there will be time.

מישהו חכם אמר פעם ש"החיים הם הדברים הקטנים שבין המטרות הגדולות". Amen to that.