לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

מקום בו ההשראה מקבלת מקום להישפך, הביקורת פורצת החוצה, החיים עוברים ברנדומליות מתסכלת ודפים שלא היו פעם עץ נערמים בתוך מחברת גדולה של כתיבה.

Avatarכינוי: 

בת: 31

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2013    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מפעל לייצור רוטינה


יש לי שוב פעם את התחושה הזאת בבטן.

שהיא בעצם מושפעת מהעומס על הכתפיים.

 

שגרה היא מעמסה נפשית עצומה.

בוקר טוב הא?

 

היום ייעצתי (ללא תשלום) לא לעשות סקס בין יבשתי.

זה רק יגרום לצרות, כאבי לב ודימומים מהאוזניים (שלי, אחרי שאצטרך לשמוע את מירורי הבכי וכל מה שיתלווה אליו).

 

#היום אמרו לי שאני דומה לדקסטר (השמנמוך הג'ינג'י הקטן). התירוץ היה המשקפיים שלי, שאגב הם סקסיים ביותר ואני יודעת שאחד אחד אתם חושקים בהם.

#הכנתי שני סוגי אומלטים היום: אחד עם פטרוזיליה ועשבי תיבול ואחד עם בצל ונקניק. אני שפית גורמה על רמה, צלצלו להזמין מקום על המגש שלי.

 

אחד לדרך: אני נורא אוהבת אותו, לפעמים חבל לי שרגשות נופלים בין כיסאות ומותירים פצעים שלא תמיד מחלימים.

שניים לדרך: שמעו, אם עוד לא עליתם על זה, אני היום סוף סוף כיוונתי לאזור הנכון וגיליתי שיש לי נפש של אמן. וכיאה לאחד כזה אני פצועה, מלנכולית ומוזרה.

ותשמעו, אני לומדת לחיות עם זה, ויותר טוב מזה אפילו, אני נהנית. בדרכי שלי לפחות.

 

הלכתי למיטה (אני כבר לא עובדת עליכם ועל עצמי ואומרת לישון, כי זה לא באמת קורה).

נשיקות ומישושים.

צ'או במבינוס.

נכתב על ידי , 20/12/2009 23:06   בקטגוריות סקס, גרמניה, אהבה ויחסים, אחים קטנים, מיטה, דקסטר, רגשות, אוכל, עומס, שגרה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מסקנות


1. בני נוער לא אוהבים שעושים להם שרירים. מותר לנו להפגין אם אנחנו מנסים להעביר נקודה מסוימת.

ולחלוטין אין שום צורך להשעות אותנו כי ניסינו להעביר מסר אחרי שניסינו לפנות בצורה רגילה.

 

2. אני מצליחה לכתוב רק כשרע לי, או כשאני קוראת דברים של אחרים שמקפיצים לי איזה תא במוח שאחראי על כתיבה יוצרת.

 

3. אני בת זונה של קנאית.

 

4. לא טוב לי לא לעשות כלום. אני רק אוכלת ושורפת את העיניים מול המסך. ואז המחשבות מתגלגלות.

 

5. אף פעם אל תצאו החוצה בערב מדוכא, כשיורד גשם כל היום ובדיוק כשאתם מחליטים לצאת מפסיק ואתם חשים בני מזל, כי רגע אח"כ הגשם חוזר ובגדול.

 

6. עצלנות היא שמי השני.

 

7. כוסעמק.

 

8. אני כועסת על אנשים, ושונאת סדרי עדיפויות.

 

9. אני חושבת שכשאגדל, אני ואחי לא נהיה חברים טובים, או בקשר בכלל.

 

10. אני היסטרית אמיתית. שמצליחה לשגע את כולם ברגעי ההיסטריה שלה.

 

11. אני לא באמת יודעת להעריץ.

 

12. טלפון בבית זה השטן: תפסיקו להתקשר הביתה כי אני פשוט לא קמה לענות. לשם מה יש לי פלאפון שמחובר לי לוורידים?

 

13. ילדים בני 13 כבר אמורים להיות מסוגלים להכין לעצמם אוכל.

 

14. זה ממש מצחיק אותי עכשיו שבמקרה סעיף 13 מדבר על ילדים בני 13. כשמקריות קוראת במקריות באמת זה גורם לי לחייך.

 

15. התחלתי לכתוב באנגלית. והרבה. שירים. גמורים. פתוחים. קטנים. גדולים. אני מרגישה כמו אמא גאה.

 

16. הסעיף הבא לא יהיה מקרי, בעיקרון הוא נכתב כסעיף מספר 16, אבל מצאתי את זה מגניב שהוא יהיה מספר 17. נחשו למה.

 

17. לכתוב קורות חיים בגיל 17 זה מוזר.

 

18. אני שונאת שאבא שלי פתאום נזכר שאני קיימת רק כשאח שלי מצלצל אליו בצרחות שאני שרה חזק ועושה לו כאב ראש, אה ושאין אוכל במקרר.

 

19. אני שונאת שאבא שלי ממלמל דברים על הלוויות ושואל אם אני רוצה ללכת כשהוא יודע שהוא רוצה שאני אלך אבל אין לו את הביצים להגיד לי.

 

20. אני שונאת שכשאני מכינה אוכל ממש טעים לצהריים ועומדת במטבח שעות, אח שלי נכנס הביתה באיחור מסוים, ואני שואלת אותו "איפה היית?", אז הוא עונה "אכלתי אצל סבתא" ובא לי לזרוק עליו סיר רותח עם רוטב עגבניות אדום ועצבני.

 

 

אתם בטח שואלים את עצמכם למה אני בבית בשעה הזאת (סתם אתם לא בגלל שזאת שעה לגיטימית להיות בבית), אבל בכל מקרה, אני אהיה בבית גם מחר ולא אלך לביה"ס כמו היום, כי המנהלת שלי השעתה את כל השכבה שלנו.

אני לא אפרט מחשש לחיי.

 

נתכתב בשמחות, או בצרות או מתישהו כבר.

אני הייתי סאפ.

 

בזכרון, אתמול. אני נראית שמחה הא?

נכתב על ידי , 22/9/2009 16:27   בקטגוריות אבאמא, אומנות, אוכל, אחי, אחים קטנים, בית ומשפחה, בצפר, גוף, התמכרויות, חברות, חברים, חיים, יחסים, לחץ, מוסיקה, מציאות, משפחה, עצבים, שגרה, שליטה, ביקורת, בית ספר, פסימי, שחרור קיטור, מסקנות, עצלנות, הפגנה, קורות חיים, אנגלית, טלפון, היסטריה, קנאה  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אחי הקטן


כבר יותר משבוע שאח שלי לא מדבר איתי.

הכל התחיל יום אחד כשחזרתי מטיול עם הכלב, נכנסתי הביתה כדי לשתות רגע, ואח שלי התעצבן, לקח את הרצועה עם הכלב כשהוא עדיין קשור, צעק לי משהו כמו "זה נראה לך מספיק זמן לטיול?!" ורץ איתו החוצה.

אני שלא הבנתי מה לעזאזל הוא רוצה ממני, התעצבנתי בחזרה כשהוא לא נתן לי את הכלב וצעקתי עליו, בואו נגיד שיצאו לי כמה מילים לא ממש נחמדות מהפה.

טוב, בדר"כ אחרי שעתיים מינוס פלוס אנחנו כבר שוכחים התנגשויות לא נעימות כאלה, אבל כנראה שאחי החליט שנחמד לו לא לדבר איתי, כי הוא עומד יפה יפה במשימה כבר די הרבה זמן.

בנוסף לחוסר חילופי הדברים בנינו הוא גם שורק לידי ומוחא כפיים, שר שירי אוהדים בקולי קולות, דברים שהוא יודע שאני פשוט לא יכולה לסבול ומוציאים אותי מהשלווה שלי, ואם אני פונה אליו, הוא שותק, עושה פרצוף ממש מוזר ואחרי כמה זמן אומר, "אל תפני אליי".

טוב, מה אני אגיד לך יובל, גם ככה אין לי ממש על מה לדבר איתך, אז אם אתה במקרה קורא פה, כשיבוא לך, תדבר, רק אז נראה אם יבוא לי.

נכתב על ידי , 18/8/2009 18:24   בקטגוריות אחים קטנים, אחים קטנים, אחים קטנים, אחי, מערכת יחסים, ריבים, שתיקה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
28,987
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.Bobale אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .Bobale ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)