גיחות קטנות לעבר מזכירות דברים שכבר שכחתי,

ופתאום אותן תחושות, הן שוב שלי, מזכירות שפעם היה אחרת.

וזה לא רע או טוב, זה... תלוי? כי יש אנשים שהיו מרביצים לי אם הם רק היו יודעים.

והרגעים מתחת לכוכבים מתבלבלים לי עם פלאשבקים רחוקים, וכבר קצת איבדתי את הדעת.

~~~~~~~~~

וביקשו ממני להשתלב בקהל ולנסות לא למשוך את תשומת הלב, כי גם היום שלי יגיע, אבל בחתונה של דתיים אני תמיד אבלוט, כי זה כמו דרקון באמצע המציאות.

ועברו 7 וחצי חודשים מאז שעידכנתי פה, זה קצת הזוי וגם קצת מנותק מהמציאות.

עריכה: אחרי שקראתי את הקטע הראשון שוב, הגעתי למסקנה שהוא מעצבן ממש, וקשה לקרוא אותו.

קצת גורם לי להרגשת אי נוחות כל העיניין.