לתת ולתת ולתת, זה המוטו שלי שהפיל אותי כל כך הרבה פעמים בעבר ומפיל גם עכשיו.
"תכתבי,זה יעשה לך טוב" מה שאתה לא מבין שכאן אני כותבת כשלא טוב לי,כאן כל הרגשות הרעים וכל החסרונות שבך. כל ה"למה לא להשאר איתך".
כמו שעלים נופלים בשלכת, כך גם אנו, צהובים, מגעילים, מכוערים
מנותקים
נתתי לעצמי לנוח ולחשוב לרגע ארוך מאד שהחיים נהיו טובים בזרועותיך ושיש לי שקט
השקט שלי בוודאי לא יגיע ממך ולא מאף אחד אחר. הזמן האחרון גורם לי לתהות האם אני רוצה בכלל משהו יציב בחיים שלי ואם כן, אם אתה מוכן לזה,לא כל כך נראה לי.
אתה פוחד, וזה לא בסדר. הראית לי רצון עז ותשוקה,שנבלו, והעלו את כל החששות שבי, אולי לא באמת רציתי את כל זה.
והנה אני כאן, חושבת שלבד, בוכה עליך ועליי
ועל זה שלא נוכל להיות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
