אין רוח, זה מתכון לצרות. כבר שבוע ומשהו שלא לימדתי, בהתחלה כי לא היו סטודנטים, עכשיו יש אבל אין רוח אז אני צריכה לדחות את השיעור כל יום ליום שאחריו.

חרא באמת.

אין רוח זה אומר לא רק שאי אפשר לעבוד אלא גם שאני לא יכולה לגלוש בעצמי. תחושת חידלון ושעמום שהולכות ומתבגרות, הכל ביחד

יחד עם סיום באקורד צורם מאוד של הקשר עם הספרדי המעצבן שאני שונאת, שהוציא ממני שיר ששכחתי שקיימת כבר, שיר נזקקת, כרוכה, אובססיבית, ומשוגעת. אותה שיר שרציתי לשכוח מקיומה לפני המון המון בנים שהיו.

אז יש אותה עדיין לפעמים. פתחתי את הלב יותר מדי והשקעתי המון בשביל כלום ושומדבר. אפילו קניתי לו מתנה ליומולדת שהבאתי לו בערב האחרון שהיה בסדר לפני שהכל התחיל עודפעם להתקלקל. היא עלתה רק 10 שקלים שזה בסדר. מחיר של קפוצ'ינו בבית קפה יקר פה (לרוב הוא יעלה באזור ה5 שקל).

לא נורא בכלל.

אבל זה היה ממש שיט. כל הסיום. לא רציתי את זה ככה ולא רציתי להגיע למצבים האלה. שוב אסמסים כועסים, שוב חסימה, שוב חושבת מלא אחרי זה על כל מה שהיה יכול ולא היה......

ואין לי את שרביט הקסם שנקרא לעזוב את המקום, כי התחייבתי להשאר כאן, וגם כי בעצם באופן כללי די טוב לי כאן ויש לי פה בעיר את כל מה שאני צריכה ומעבר לזה. הים קרוב, הסופרים, הקיוסקים, יש לי את הרכב מהעבודה ואת החופש שלי והכל.... ועכשיו אין יותר מדי עבודה אבל בימים שיש זה באמת יוצר ימים מושלמים, עמוסים ומלאים בשקיעות יפות. המסיבות בסדר גמור (המסיבות בסנגל ובפיליפינים היו טובות יותר, למען האמת), הבנים יפים נורא,

אבל בגלל שנתקעתי על האפס הזה במשך פאקיג חודש וחצי כמעט חודשיים, הייתי עיוורת לחלוטין לכל מה שיש לשאר הגברים להציע לי.

אז זה ממש נגמר עכשיו וזהו. אני רוצה גבר אחר. או אישה אחרת. יש פה גם נשים מאוד יפות.