You called me daughter ,i call you DEAD!

מוזר לרשום פה שוב..מאד מוזר,

מקום כביכול ציבורי אבל לא פייסבוק, פרטי אבל לא יומן.

בלוג נמצא בקו השוויון הנכון לטעמי, אך כמו לכל דבר טוב גם כאן היה את רגעי השיא ועכשיו.. עכשיו הכל רגוע 

כל כך המון השתנה בשנתיים האחרונות, סיימתי צבא למרות ההתחלה הקשה וזה שבכלל חשבתי שלא אתגייס וכמעט הייתי שם-באזרחות בדיוק איפה שאני כרגע, יכולתי להיות פה עוד לפני שנתיים... העניין הוא שלעולם לא הייתי הופכת למי שאני היום, אני כבר לא אותה ילדה בכיינית ועצלנית שכל מה שיש לה בראש זה החבר ובעיות שטחיות למיניהן.. אני יודעת מה אני רוצה מעצמי יותר מאי פעם, יש לי שאיפות ועולמי סובב סביב דברים אחרים לגמריי.

זה מדהים, ואני אוהבת את זה. אני חייבת המון לצהל או שיותר לאנשים שעשו לי את השירות. הייתי במקום הנכון בזמן הנכון.

אז שבוע הבא אני בת 21,איך שהזמן רץ... והבלוג רק מדגיש את זה יותר ויותר.

אני נורא רוצה לחזור לכתוב כאן...