i dont need nothing except nature , but from nature i ask every thing

שנים לא כתבתי פה,

כל כך הרבה השתנה ולא השתנה בתוכי

היום כשאני עוברת על הבלוג שכל כך השקעתי בו ובתוכן שלו

אני רואה את המלחמות הטרופות בין ההרס העצמי לרצון שלי לצמוח ולהתמודד

וזה מלווה אותי כל הזמן,המלחמה הזו

בין הכוחות החזקים בי

לבין ההריסות שרוצות להרוס הכל ולהחזיר אותי למצבים שכבר הייתי בהם כל כך הרבה,

מצבים של חוסר אנרגיות,של שום יכולת להתמודד עם מה שקורה סביבי,ושום יכולת להתמודד עם מה שבתוכי

הלחימה הזו,על שדה הקרב

בין הכוחות האלו לאלו

חשבתי שזה ייגמר

או שאני יגמור את עצמי ואפתור את עצמי מהעולם הזה

ובכן,אני פה.

אני לא לבושה בגדי מלכה ויושבת על כיסא גבוה

ואני לא לבושה סחבות מרופטות ויושבת על אספלט שסביבו מלא קיא

אני ביניהם,בין המלכה לענייה

המלכה דוחפת למעלה

והמרופטת דוחפת למטה

שתיהן חזקות נורא

ונראה שכל רגע אחת מהן תכריע

וזהו מלחמה אמיתית.

אני לא יודעת איך זה לאנשים בחוץ.אם הם נלחמים ככה,

אני לא יודעת אם הפחדים שאני מתמודדת איתם,הם פחדים שאנשים בכלל שמים לב אליהם

אני רק יודעת,שאני בשיניים נלחמת

והסיבה לכך היא כי רוב גיל ההתבגות שלי חייתי בריפוט,בתבוסה הבלתי מלכותית

חייתי בתבוסה

ועכשיו המלחמה בשיאה

כי המרופטת עצומה

והמלכה רק בצעדיה הראשונים

והיום,כשאני מסתכלת אחורה על הכתיבה בבלוג

על אותה המרופטת שאימצה לעצמה בשביל להתחמם-דפוים הרסניים

היום

אני נלחמת.