הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

(הפוסט הזה נכתב בלשון היום, אולם הוא מתייחס לכל הימים באופן שווה. ... אבל בעצם כתבתי אותו אתמול. או משהו. מה ניסיתי להגיד שוב? \= אוי נו אתם תסתדרו לבד!)

אז התחלתי השבוע את התפקיד החדש שלי. למזלי, קורים לי גם דברים אחרים בחיים אז זה לא יהיה פוסט נטו על התפקיד החדש ועל סיפורי צבא... 

וופס, לכו להזדיין, ג'ין באה לאסוף אותי.

*הולך*

*כעבור שעתיים* (באמת. זה לא אביזר משעשע לצורך כתיבת פוסט או משהו מהדברים המטופשים האחרים שאני עושה תמיד.)

אהההה... אוכל D'=

איזה כיף זה אוכל!

הממ...? מה?

אה, עזבו. אתם תבינו בהמשך למה אני מתלהב מהאוכל הבשרי והעסיסי והטעים שנתנו לי לאכול עכשיו. אבל רק אם כחלק מה-"המשך" שלכם אתם מתכננים לקרוא את הפוסט הזה. כי אם לא, אז כנראה שלא תבינו בהמשך. וזהו. ביי. לכו. אני לא אוהב אתכם יותר! 0'=

טוב, בואו נחשוב... מה הדרך הכי טובה שלי לכתוב את הפוסט הזה?

המממ =P

... כותרות? (לא.)

כותרות איט איז! D= (לא איט איז לא! אוי נו סעמק הוא כבר רושם חלק מהכותרות... נו טוב.)

זה מגניב כי ככה אתם יכולים לקרוא רק את מה שנשמע לכם מעניין. יופי. יאללה.

ראשון עד חמישי - תפקיד חדש, ולמה "חדש" זה לא בהכרח "טוב", אבל עזבו שטויות יהיה "בסדר"

ובכן, מה עשיתי בימים אלו?

1. קיבלתי רושם ראשוני נוראי על התפקיד החדש!

בתפקיד הקודם שלי, יעני התפקיד שהיה לי עד שבוע שעבר, עשיתי דברים מעניינים.

מה בדיוק עשיתי?

זיבי! אני יודע שאתם אנשי בטחון מידע שרק מתים לתפוס את התחת הסקסי שלי ולשים אותו מאחורי סורג ובריח! (למרות שלא ממש ברור לי מה התוכניות שלכם לשאר הגוף). קיצר, אני לא ממש יכול להגיד.

מה שאני כן יכול להגיד הוא שזה היה מאוד קשור לכימיה, המקצוע שרכשתי לעצמי באוניברסיטה, וזכיתי להפעיל את הראש שלי, לתכנן ולבצע ניסויים ולסכן את החיים שלי ושל אחרים מתי שרק התחשק לי. אבל...? נגמר הכסף ואי אפשר להשאיר אותי ביחידה. או לפחות זה מה שהם דאגו להגיד לי (=

אחרי ראיונות מעטים והרבה תשובות מונעות-ריאיון בסגנון "אנחנו לא מחפשים עכשיו כימאים, סליחה", נמצאתי מתאים לתפקיד שלא באמת מנצל כמו שצריך את התואר הראשון שלי בכימיה.

יעני, מי שמשרת בתפקיד הזה היום הוא בכלל פיסיקאי.

ואם אתם שואלים אותי, מי שצריך לשרת בתפקיד הזה הוא בכלל מתמטיקאי.

והוא תפקיד מאוד, מאוד מנהלתי שלא ממש דורש שימוש במוח.

אבל ניחא. על הנייר אני משרת בתחום האב"ך, ככה שהצבא יכול להגיד שאני משרת במקצוע.

נקודה לזכותך, צה"ל.

אז סיכמנו שהתפקיד לא באמת יהווה לי אתגר או עניין אינטלקטואלי. נפלא.

מה עוד?

אוקי, התפקיד הוא בבסיס צריפין, בסיס רחוק יותר מהבסיס הקודם שלי, וכדי להגיע אליו אני צריך לקום מוקדם יותר כדי לעלות על אוטובוסים די מגעילים שכוללים, איך לא, דחיפות ודחיסות שמעלות בי זכרונות רחוקים מימי התיכון. ועדיין להגיע באיחור.

מה עוד?

אני הולך לשרת ביחידה שעוסקת בעיקר בתחום האב"ך בגדודים ובחטיבות ולכן הענף שאשרת בו הוא הענף היחיד שמכיל עתודאים.

למה זה לא טוב? אוקי... נסו לקחת עתודאי, לשים אותו בקרב אנשי צבא "רגילים" ולתת לשיחה להתחיל להתגלגל.

עכשיו, שימו סטופר ותגידו לי מתי מגיע השלב שבו העתודאי מדבר ומדבר וכולם סביבו שותקים ומסתכלים עליו מוזר.

בערך חמש דקות אחרי זה, תמצאו את עצמכם עומדים לבד עם עתודאי וסטופר. ואז הוא יתחיל לדבר איתכם.

חמש דקות אחרי זה, תמצאו את עצמכם עומדים עם כל האחרים, בלי העתודאי, צוחקים על כמה שהוא יצור.

חמש דקות אחרי זה, תשמעו ירייה.

עכשיו הביטו בסטופר.

הוא הפך לשרשרת פנינים! D=

... אהמ. כן.

אניוואי, הענף מלא בקצינים ממורמרים שטוענים שאין להם עבודה.

לדוגמא:

ביום הראשון שלי ביחידה, נכנסתי למשרד של הקצין שאותו אני אחליף בעוד כמה חודשים וראיתי שהוא בדיוק פתח שקית גרעינים והתחיל לפצח אותם ולזרוק את הקליפות על צלחת מולו. הלכתי וחזרתי אחרי שעה. הוא עדיין פיצח גרעינים ומולו נערם הר של קליפות בגובה הפרצוף שלו.

מה עוד?

ה-מ-ו-ן תורנויות. שני לילות כל חודש + שבת כל חודש שני.

והחיילים?

מקסימים.

ביום הראשון שלי ביחידה, אותו הקצין מלמעלה נשאר לילה לתורנות.

חזרתי בבוקר יום שני כדי למצוא אותו סחוט מעייפות במשרד שלו. הוא לא ישן כל הלילה כי היה לו חייל שניסה להתאבד. לא באמת-באמת, הוא עשה בכאילו, אבל הוא היה שחקן מספיק טוב כדי שיצטרכו לקחת אותו למיון ולא יתנו למר קצינוס לישון כל הלילה. שלא לדבר על התחקירים והמסקנות וההאשמות וכל החרטא הזה.

ובגלל החייל המניאק ההוא, האפסנאות שלנו גם מסריחה עכשיו מקיא.

תזכירו לי שוב למה אסור להרוג אנשים מטומטמים?

יאפ. באסה.

אבל יודעים מה? אני לא הולך להתלונן! (מה, זה אומר שאני צריך עכשיו למחוק את כל מה שכתבתי עד הנה?! אין לי כוח, עזבו)

כן כן. המפקד שלי נראה כמו אחלה בנאדם ויש לי הרגשה שהתפקיד החדש ידרבן אותי להתחיל את התואר השני.

אז אני זורם על חצי שנה של לנסות בכיף. אם אחרי התקופה הזאת אני אגלה שאני ממש סובל, אני אדבר עם המפקד שלי ואנסה לעבור יחידה.

עד אז? אלוהים גדול.

... + 12 תורנויות + 3 שבתות + 2 תרגילים גדודיים.

אלוהים אולי גדול, אבל הוא גם בן-זונה. אז אלוהים בן-זונה גדול. חשבון פשוט.

2. קורס של יומיים ופעם ראשונה באוהל אב"ך! (אני פשוט אמשיך עם הסימני קריאה כי הם נורא מלהיבים לדעתי)

לא ממש ברור לי אם כל החיילים בצה"ל צריכים לעבור במהלך השירות שלהם התנסות באוהל אב"ך או לא, אבל כקצין ששירת שלוש שנים ביחידה של ג'ובניקים, מעולם לא נכנסתי לאחד.

אוהל אב"ך, מי שלא יודע, הוא אוהל שפותחים בתוכו מיכל של גז מדמיע. מה שקורה הוא שמכניסים לשם כמה חבר'ה עם מיגון אב"ך, נותנים להם להבין שהכל טוב ונחמד והחיים יפים ויש בשביל מה לחיות, ואז מבקשים מהם להוריד את המיגון ולעשות משהו כיפי. לדוגמא, לשיר את השיר של המומינים או לדקלם את האל"ף בי"ת או סתם, להיות יפים. וכאן בערך החבר'ה מבינים כמה החיים האלה הם זבל (=

ביומיים הראשונים שלי בתפקיד החדש הצטרפתי לקורס אב"ך עם קבוצה ממש קטנה של קציני חיל-הים בקורס חובלים (כולם לשיר! D= באמת, זה מוסיף לאווירה... ^^ ). צירפו אותי אליהם כדי ללמוד את הבסיס של תחום האב"ך שאני הולך לשרת בו.

בסיום הקורס נתנו להם לעשות מבחן, שאותו לא הייתי צריך לעשות כי לא באמת הייתי חלק מהקורס, וציוו עליהם לעבור אוהל אב"ך, שגם אותו לא הייתי צריך לעשות. אבל היי, איפה שאתם רואים "אוהל אב"ך", אני רואה "חוויה שעוד לא עשיתי בחיים"! BD אז למרות שכולם הרימו עלי גבה, אמרתי שאני דווקא רוצה להיכנס גם אני לאוהל.

שמנו ציוד מיגון מלא, עשינו כמה משימות שטותיות וכיפיות ואז לקחו אותנו לאוהל אב"ך.

מטבע אקראי למי שמזהה אותי בתמונה (= (רמז: אם תשתמשו ביכולות פענוח שמתבססות על אינטיליגנציה רגשית, אםילו לא תצטרכו לנחש)

בעצם, מסתבר שזה לא היה אוהל אלא חדר אב"ך. חדר שלם בקצה הבסיס שכל ייעודו הוא להיות מקום שאנשים שונאים.

בכלל, אני לא מבין למה קוראים לזה אוהל אב"ך (ראשי תיבות של "אטומי, ביולוגי וכימי").

כלומר, סבבה, גז מדמיע הוא חומר כימי. נסמן על זה ווי. אבל אין בכלל חשיפה לחומרי לחימה ביולוגים או אטומיים!

בעצם... כשמתחשבים בעובדה שאני צורת חיים ביולוגית, ושיש לי חגורה כתומה בג'ודו, אפשר להגיד שאני חומר לחימה ביולוגי לא קטן (B

ובנוגע לאטומי... טוב, אם מסתכלים על יכולות פיצוח הגרעינים שלי...

אה, מה זה? הלכתי רחוק מדי עם הבדיחה הזאת בקטע של החנון החכם? סבבה, אני מפסיק \(=

אניוואי, איפה היינו?

אה כן, בחדר אב"ך. ולא היינו, כי מסיבה שעדיין לא ברורה לי, כולכם השתפנתם ולא הייתם שם איתי.

אז אני הייתי בחדר אב"ך. נפלא. זונות P=

נכנסנו לחדר ולא היינו אמורים להרגיש כלום, אבל כבר התחיל לשרוף לי מעט בפרצוף. ככה זה כשיש לך מבנה ראש מוזר והמסיכה לא מתאימה בול. למרות זאת, התחושה לא הייתה כזאת נוראית וגם ככה תמיד חשבתי לעצמי שאני אוכל להחזיק מעמד הרבה זמן באוהל אב"ך בגלל סף הכאב הגבוה שלי.

המדריכה קראה לי ואמרה לי להוריד את המסיכה.

הורדתי (טיהי)

"מה המספר האישי שלך?"

לקחתי שאיפה עמוקה של אוויר ואמרתי בביטחון מלא:

"חמ-! D= אחהעעעאאאוווחחחח אאעעעחחחחההה!!! Q'= "

הרגשתי כאילו הריאות, העיניים והאף שלי עולים באש שמורכבת בעיקרה מחול לחתולים. חול לחתולים משומש.

בחיים שלי לא חשבתי שזה יהיה כזה נורא.

הרמתי למדריכה אצבע של "חכי שנייה אני כבר חוזר" ורצתי החוצה דרך הדלת, עם עיניים אדומות, צורבות ודומעות, אף שמגיר נוזלים לא ברורים וריאות שלא ממש זכרתי איך להפעיל אותן. המשכתי ללכת כדי שהגז המדמיע יתנדף לי מהגוף והרגשתי כאילו אני עוד שנייה מקיא ומתעלף, לאו דווקא בסדר הזה, ולאו דווקא רק פעם אחת.

אחרי סיבוב של כמה עשרות מטרים הצלחתי לנשום שוב כמו שצריך וחזרתי לכיוון המדריכות האחרות.

מבחינה ויזואלית, נראיתי כאילו הרגע בכיתי בהיסטריה. עם עיניים אדומות ודומעות ואף נוזל, התקרבתי לכיוון המדריכות ואמרתי בקול מלא בכי את המשפט היחיד שיכולתי לחשוב עליו באותו רגע:

"ואז... ואז סימבה מנסה להעיר את מופסה... אבל מופסה מת! מופסה מת...!!! 0'= "

אתם יודעים איך זה. הומור בא לפני הכל ^^

מה שמזכיר לי קטע אחר מצחיק.

בזמן שהקצינים מהקורס התכוננו למבחן, אחד מהם קרא חוברת שבה הייתה רשימה עם הרבה סעיפים. א) ב) ג).

אז הקצין, אחד שנראה קצת אהבל, אומר בקול: "יווו, יש פה המון אותיות!". תשובתי הצינית והמיידית הייתה "כן, קוראים לזה מילים."

תצטרכו להאמין לי שבאותו רגע זה היה ממש מצחיק. כל החדר נשפך מצחוק. כולל מדריכה חמודה אחת (=

אז אני מבסוט.

וככה נראה אדם שנזכר על מה מדברים הבודהיסטים כשהם אומרים שהחיים הם סבל.

3. תפסתי טרמפים!

קטע מצחיק הוא שלמרות שעכשיו אני משרת בצריפין, בשלושה מתוך חמשת הימים חזרתי הביתה עם קו האוטובוס שהייתי לוקח מבסיס תל-השומר.

ביום ראשון - אחד החובלים נתן לי טרמפ לצומת אלוף שדה ומשם הלכתי ברגל עד לתל-השומר ועליתי על האוטובוס הביתה.

ביום שלישי - התחלתי לצאת מהבסיס ואז עצר לידי רכב עם קצין ששאל איך יוצאים מהבסיס. אמרתי לו שגם אני יוצא וביקשתי שיקפיץ אותי. בהמשך גיליתי שהוא נוסע לרמת-גן, אז הוא הוריד אותי באחת מהתחנות של האוטובוס הישן שלי.

ביום רביעי - קפצתי לרמת-גן בסוף היום כדי להחליף את החוגר שלי בבסיס השלישות ואחרי זה המשכתי לאחת התחנות של האוטובוס הישן שלי.

וביום חמישי בכלל הייתי במשרד הישן שלי והחלפתי בגדים, אבל על זה אני אכתוב תחת הכותרת הרלוונטית (=

ומה היה ביום שני...?

וואו. מה לעזאזל היה ביום שני.

יודעים מה? אני אגיד לכם מה היה ביום שני.

ביום שני סמכתי על מישהו מטומטם שכמעט גרם לי למות.

... טוב אני מגזים \(= אבל אם לא יכולים להגיד שאתם מופתעים אחרי ההיכרות שלכם איתי!

בואו אני אספר לכם את הסיפור המלא:

אותו חובל שנתן לי טרמפ ביום ראשון הציע להקפיץ אותי גם ביום שני. ההבדל הוא שהפעם הוא היה צריך לחזור הביתה, לעפולה, והמדריך היחיד שלו לנסיעה הזאת היה הג'יפיאס המחורבן של פלאפון. אבל מה? ראיתי את הסרט "Yes Man" פעם אחת יותר מדי (פעם אחת, בעצם) וחשבתי לעצמי "יאללה, היקום כבר ידאג לי...!"

אז נסעתי איתו, בהוראות הג'יפיאס, דרך כבישים לא מוכרים שכיוון הנסיעה הכללי שלהם היה בערך לכיוון רעננה. הו רעננה, בית מתוק שכמוך. ואז באיזשהו שלב, ממש במפתיע, פשוט עלינו על כביש 6. וזה לא טוב בשבילי.

לא נכנסתי להיסטריה וראיתי על אחד השלטים שהמחלף הבא הוא לכיוון רעננה. בגלל שלא רציתי לעכב את הבחור שנתן לי טרמפ, אמרתי לו שירד במחלף, יוריד אותי, יעשה פרסה ויחזור לכביש. אני כבר אסתדר עם אוטובוסים.

כמה בעייתי זה כבר יכול להיות? לא לשכוח שגם היקום לצדי וכל החרטא הזה!

בשלט הבא בדקתי מה שם המחלף שבו אנחנו יורדים.

"צומת חורשים".

נשמע כמו מקום נחמד, נכון? (=

"חורשים". בטח איזה מושב נחמד עם מלא זקנים מחוייכים שמטפלים בגינות ומציעים לחיילים תועים פרוסות מפשטידות שהם כרגע אפו.

ממ-ממ-ממ...!

ירדתי בצומת

האוטו שהקפיץ אותי עשה פרסה ונעלם באופק

הסתכתי מסביבי וקצת לא ידעתי מה לעשות.

לא היה לי מושג איפה אני.

המדרכה נמשכה מטר ממני ונגמרה.

לא היו אף תחנות אוטובוס בסביבה.

לא ממש ראיתי אף עיר מוכרת באופק הקרוב.

או... קי. החלטתי להעיף עוד מבט ולחפש מוצא כלשהו.

לידי היה פרדס קטן וראיתי שעובדים בו כמה תאילנדים

אבל אז ראיתי שאלה לא היו תאילנדים.

אלה היו ערבים.

ואז הסתכלתי לתחנת הדלק שהייתה צמודה לצומת.

וכל העובדים שם היו ערבים.

ואז עשיתי מה שכל קצין בוגר והגיוני אחר היה עושה במקומי.

התקשרתי בהיסטריה לאמא שלי.

עכשיו, תהיו חייבים לסלוח לי...

אני לא מתכוון להישמע גזען, אבל כקצין במדים שמצא את עצמו באמצע אזור ערבי, דקות ספורות לפני שקיעת השמש, לא הרגשתי בטוח במיוחד.

כלומר, ברור לי שהחששות שלי נבעו בעיקר מפרנויה חסרת ביסוס.

ולא זכור לי שאי פעם שמעתי משהו לרעה על אותו צומת חורשים \(=

אבל...

טוב, אישית... משהו עדיין הרגיש לי קצת חשוד.

כי אם צומת חורשים הוא כזה מקום נחמד...

למה אין תחנות לאוטובוסים שיוצאים מהמקום הזה או מגיעים אליו, הא?!?!?!?!?!? 0'=

ותסבירו לי אתם למה כשאני מחפש משהו על המקום הזה בגוגל, הדבר היחיד שאני מוצא הוא דיווחים על תאונות דרכים!!!

אההה, אממממאאא....!!!

אהמ. *סטירה*

סורי.

בכל מקרה, אמא שלי אמרה לי שהיא תבוא לקחת אותי ויעצה לי להיכנס בינתיים לתחנת דלק, לקנות שוקו (אמא מכירה אותי כל כך טוב), להירגע, ולהיות ליד אנשים אחרים כדי שאני לא אכנס לסרט רע שמישהו יחטוף אותי עוד שנייה (היו בתחנה שניים או שלושה ישראלים).

נכנסתי לתחנת דלק עדיין קצת לחוץ וקניתי משהו לשתות. שאלתי את המוכר, חצי בצחוק, אם יש דרך לצאת מכאן בתחבורה ציבורית כי הגעתי לשם בטעות עם טרמפ. הוא פשוט הסתכל עלי ואמר "לא".

בשלב הזה הסתובבתי וראיתי שבכניסה עומד בחור עם חזות שפשוט צועקת "קרבי זה הכי, אחי!".

משקפי שמש

חולצה לבנה עם שרוולים קצרים

מכנסי דגמ"ח קצרים

סנדלי קיבוצניקים.

אה, כן... ומחסנית של אקדח.

פ-ה הפסקתי לחשוד! D=

יצאתי החוצה ולמרות שלא היה לי נעים להתחיל איתו שיחה ככה סתם, שאלתי אותו אם הוא מהסביבה.

הוא אמר שלא. הוא מרעננה. הוא באמצע קורס לאבטחת אישים והגיע לצומת לגמרי בטעות אחרי שלקח טרמפ.

שאלתי אותו אם הוא חוזר עכשיו לרעננה והוא אמר שאבא שלו מגיע עוד כמה דקות לאסוף אותו.

שאלתי אם אפשר לבוא איתם.

הוא אמר שאין בעיה.

אין לי מושג מה הקטע של היקום הזה, אבל נראה כאילו הוא באמת מחבב אותי.

יש לי תיאוריה שאומרת שהוא מנסה לפצות אותי על התפקיד החדש (=

אגב, כולם יודעים שיש חוק מטכ"ל שאוסר על חיילי וקציני צה"ל לתפוס טרמפים, כן?

סתם בא לי להזכיר ^^

4. הבנתי שיש לי המון אנשים להיפגש איתם!

ביום שני, מבלי ששמתי לב לזה, קבעתי להיפגש עם המון אנשים בזמנים שהתנגשו.

קודם כל, אחותי חזרה מהצפון לבקר בבית יומיים והבטחתי לה להיות איתה. חוץ מזה, חבר מהדגלנות הציע לי לבוא לשבת איתו על בירה. עוד חבר מהצבא הציע לי לצאת איתו לאכול המבורגר. ובנוסף לכל זה, שפיצים שאל אם בא לי לקפוץ לראות את הפרק החדש של "המתים המהלכים". (היה פרק מעולה)

הבנתי פתאום שגם ביום חמישי אני הולך לעשות מלא דברים מגניבים.

הבטחתי לידידה שאני אבוא לראות את טקס סיום קורס הקצינים שלה בבסיס, הייתה לי חתונה ללכת אליה, קבעתי לצאת עם חברים מהצבא, ורצו שאני אבוא למפגש של דגלנים בירושלים לזכר...-טוב האחרון לא ממש נכנס טוב לקטגוריה.

הנקודה היא שאני מרגיש אהוב ופופולרי וכאילו אני עושה מלא דברים נחמדים בחיים (=

ויחד עם כל אלה, עדיין לא ראיתי חבר טוב שלי בערך שבועיים.

נו... כל בה"ד 1 אמרו לי שניהול הזמנים שלי לא משהו. נטפל בזה השבוע.

חמישי - טקס סיום קורס קצינים, חתונה ודושבגים

מה עשיתי ביום חמישי?

1. התחזיתי לקצין בצה"ל!

טוב... ט-כ-נ-י-ת, זה נכון, אני בעצמי קצין בצה"ל \(=

אבל התחזיתי לקצין בתפקיד אחר!

למה?

כי רציתי להגיע לטקס סיום קורס הקצינים של ג'ין, בחורה קצת מוזרה אבל וואחד כוזינה שהיה לי קטע מוזר איתה לפני המון זמן.

הטקס התקיים בבה"ד 10 (חיל רפואה) בצריפין, נסיעה של שתי דקות מהמשרד שלי, אבל פחדתי שלא יתנו לי להיכנס עם הרכב... אז מישהו נתן לי כומתה שחורה ותג יחידה של חיל הרפואה. כי אין סיכוי שלא יכניסו לבה"ד קצין רפואי בדרגת סרן (=0

בסוף בכלל לא הייתי צריך את זה והכניסו אותי בלי לזרוק מבט לכיוון שלי.

הרגשתי כמו דביל.

אבל היי, זה בסדר, כי באמת הייתי דביל.

הטקס היה די עלוב מבחינת הצעידות. מה לעשות, אחרי הר הרצל, יש לי סף מאוד גבוה...

ישבתי עם אמא של ג'ין בקהל וצעקתי את השם שלה כדי לעשות לה בושות כשחשפו לה את הדרגות. אמא שלה רצתה להרוג אותי ^^

הבאתי לה שוקולד עם סוכריות קופצות ויצאתי זריז כדי להגיע בזמן לחתונה.

בקהל גיליתי גם בחורה נוספת שאני מכיר.

עכשיו היא בקורס פראמדיקים. ו... טוב, הטקס גרם לה לבכות נורא. ולא מאושר.

סיפור ארוך. עזבו.

בכל מקרה, היה נחמד לראות אותה.

2. לבשתי חלוק מעבדה, תחתונים וגרביים כדי ללכת לחתונה! אה, וגם שיקרתי לשוטר. כלומר, שיקרתי לשוטר!

כדי לא לבזבז זמן בהתארגנות לחתונה, נסעתי אחרי הטקס ליחידה הקודמת שלי שם נפגשתי עם דושבג (ראו ערך חדש משמאל ברשימת "מילון שמות").

התכנון היה להתקלח במקלחת של היחידה, להתלבש, לצאת לחתונה ולהמשיך לבילוי משותף לאחר מכן כשאנחנו לבושים בחליפות כמו דושבגים.

בגלל שהגעתי עם הבגדים היפים שלי מקופלים בתיק, הייתי צריך לגהץ אותם.

יצאתי מהמקלחת עם מגבת וחולצה (עדיין בסיס צבאי אחרי הכל... והפטמות שלי לא תואמות את השילוב הראוי ביותר מדרך אחת), הסתגרתי במשרד הישן שלי, התפשטתי וחיפשתי את המגהץ שביקשתי מדושבג לדאוג לו.

בעיה קטנה. שכחתי שדושבג ואני מוגדרים כקש"קים. ראשי תיבות של "קצינים שאינם קצינים". דושבג, באחריותו העצומה, פשוט לא ביצע את הפקודות שהורדתי אליו.

אז הנה אני, רטוב ועירום במשרד, וכמובן שאני לא אלבש את הבגדים הלא מגוהצים שלי. מה אני, איזה אדם קדמון?! תרבות קודמת לכל!

התייבשתי מספיק כדי לשים תחתונים והבנתי שאין מנוס ואני חייב לצאת החוצה לחפש את המגהץ.

כדי לא ללכלך את הרגליים, שמתי את הגרביים המלוכלכות שגרבתי קודם.

וכדי לא להסתובב חצי עירום בבסיס צבאי, שמתי עלי את הדבר הזמין הראשון שראיתי סביבי.

חלוק המעבדה הישן שלי D=

המראה היה מלבב. לצערי, אין תמונות.

כשהבגדים גוהצו, התלבשנו ויצאנו לחתונה.

קחו בחשבון שגם היה עלי מקטורן שחור אלגנטי. יאפ... אמרתי לכם שהתחלתי להתלבש יפה ^^ (למרות שכולם אומרים שההכי חתיך שלי היה באירוע הקודם כשלבשתי וסט. נועז שכמוני (; )

יש לי מערכת יחסים מעניינת עם דושבג.

הוא דושבג

ואני לא דושבג

אבל כשאני איתו, אני יותר דושבג ממנו <:

וביחד אנחנו אחד מהשילובים היותר הזויים שהיו לי בחיים. צוחקים ומקללים ועושים שטויות מוזרות ומשתינים אחד על השני (לא באמת [טוב כל מה שאני יכול להגיד הוא שאחד מהמשפטים הקודמים הוא שקרי])

קיצר, חולה לו על התחת.

יש סיבה שאנחנו מצולמים פה כמו בעל ואישה. כשאני הבעל, כמובן (=0

החתונה הייתה אדירה. השקיעו בה המון כסף כי... טוב, כי למשפחות של הנשואים יש המון כסף להשקיע.

אז אכלתי טוב ונראיתי טוב ורקדתי טוב ואז חזרתי הביתה עם גבר אידיוט.

נפלא, איך שזה עובד לי P=

בכביש שיוצא מאולם האירועים עשו קטע מלוכלך.

עמדה שם ניידת עם ינשוף.

עצרנו את הרכב ליד השוטר וחייכתי בנימוס.

"שלום. מאיפה אתם מגיעים עכשיו?"

אמא גידלה אותי ילד טוב ירושלים. אני לא יכול לשקר ככה סתם...

"מהאירוע."

"אוקי..." השוטר בחן אותי "שתית?"

דושבג במושב לידי נראה מתוח.

לעזאזל איתך אמא ועם הערכים שהנחלת בי מבלי שאת דוגלת בהם בעצמך.

"כן."

"כמה שתית?"

לעזאזל מערכת החינוך שלימדה אותי לחשב!!!

הרצתי בראש מספרים. שליש בירה, צ'ייסר על רחבת הריקודים, עוד צ'ייסר על רחבת הריקודים, אה וכמובן היה את הצ'ייסר ההוא על רחבת הריקודים... ואולי עוד איזה שלוק של בירה =P

השוטר מסתכל עלי ותחושת האשם שאמא בנתה בי לאורך השנים גואה ואני חייב להגיד.

אז אני מסיים לספור בראש, מסתובב לשוטר ואומר לו:

"שליש בירה." *חיוך של אדם שלא משקר*

"שליש בירה?"

"אהא."

היו לו משקפי שמש, אבל אני די בטוח שהוא הרים גבה.

הוא קירב את מכשיר הינשוף לפה שלי וביקש שאני אנשוף.

יש מצב שדושבג בכה קצת במושב שלו.

אני נושף לתוך הינשוף בשיא האיטיות והשוטר מדרבן בי לנשוף חזק יותר. "אממ-המ אממ-המ!" אני מרצה אותו כשהמכשיר בפה שלי, אבל ממשיך לנשוף באיטיות כי הייתי בהרצאה בכנס כימיה אנליטית שהסבירה כמה המכשיר הזה לא אמין ומושפע מעוצמת הנשיפה. השוטר מסתכל על המכשיר מקרוב ומסתכל עלי.

"שליש בירה?"

"אהא."

"... טוב סע."

התקדמתי כמה מטרים ואני חושב שדושבג הפליץ מרוב רווחה. ... או שזה הייתי אני בעצם. meh, מה זה משנה ^^

אחרי דקה או שתיים הבנתי שכדאי שנשלח לחברים שלנו באירוע הודעה על הניידת.

ואז הבנתי שאם אני מספיק סחי כדי לחשוב על דבר שכזה, כנראה שאני סחי מספיק בשביל לעבור בדיקת ינשוף.

... אז נראה לי שממש עליתי במשקל ולכן אלכוהול משפיע עלי פחות I'=

3. יציאת דושבגים בחליפות!

בדרך חזרה הביתה דושבג סיפר לי איך בא לו על מישהי שהייתה בחתונה. מישהי שנראית בסדר אבל ממש לא עושה לי את זה. סתם כדי להתגרות בו, התחלתי לתאר לו אותה בסיטואציה מינית ממש מעודנת. עם כל המינימליסטיות שלי, נראה כאילו הצלחתי לחרפן אותו. ואז חשבתי על זה והסיטואציה שיצרתי לעצמי בראש עשתה פתאום גם לי חשק עליה.

לזכותי ייאמר שאם יש משהו שהתסכול המיני הזה של השנים האחרונות עושה לי, זה לפתח את היצירתיות המינית שלי.

אולי אני אכתוב ספר אירוטי ^^ אבל רק אחרי שאני אסיים את הקומדיה/דרמה מרגשת/פילוסופיית חיים/פנטזיה עתידנית על דינוזאורים רובוטיים שאני מתכנן לכתוב כספר הראשון שלי.

... או שאני צריך להתחיל לזיין. גם זאת אופציה \(=

חזרנו לבית שלי והגיעו עוד שני דושבגים בלבוש קז'ואלי לאסוף אותנו.

היה פשוט אדיר. ארבעה גברים דפוקים בראש שיוצאים לסיבוב פאבים ברעננה כששניים מהם לבושים באלגנטיות (B אני חייב להגיד שהייתי בהלם מכמות המבטים שקיבלנו רק כי לבשנו חליפות. ערס אחד אפילו שאל אם זה פורים. אם היינו מסתובבים ככה בת"א, אף אחד אפילו לא היה פוזל לכיוון שלנו.

האמת שכשאני עם הדושבגים, אני לגמרי מתנהג כמו בנאדם אחר. אני שטותי ונונסנסי בקטע מוגזם וחסר היגיון והאגו שלי בשמיים. ממש דאגתי שמישהו שמכיר אותי יראה אותי במצב שהייתי בו \(=

בפאב החמישי שהלכנו אליו (השני שבכלל היה פתוח בשעה הזאת), הייתה לנו מלצרית עם משקפי היפסטרים ומכנסיים צבעוניים צמודים שנראו כאילו היא תלשה אותם מהמסך כשצפתה בספיישל שנות ה-80 ב-VH1. אחרי שהיא לקחה את ההזמנה שלנו אמרתי לה שכולנו נורא אוהבים את המכנסיים שלה. היא אמרה תודה, הסתובבה והלכה, וסיכמנו בינינו שמה שאנחנו הכי אוהבים במכנסיים האלה הוא איך שהתחת שלה יושב בתוכם <:

כבר אמרתי שגם אני נהיה דושבג כשאני עם דושבג?

אניוואי, המקום עצמו היה די עלוב ומלא בילדים בני 18 שחגגו את הגיוס שלהם או משהו בסגנון. ישבנו שם ארבעתנו, הסתכלנו על הילדודסים וצחקנו עליהם. היה שם איזה אחד אידיוט שבמשך שעתיים רקד באותה צורה. הוא פשוט עשה כאילו הוא הולך במקום.

ואז, אחרי מלאמלאמלאמלא שירים, פתאום התחיל איזה שיר עם המילה Walking (וולק אוב לייף? וולקינג אוואי? וולק דיס וואי? הולי שיט, כשחושבים על זה יש המון שירים על ללכת 0= ), ופתאום הריקוד הזה היה דווקא במקום. מעניין אם הוא תכנן את זה C:

ואז חזרנו אלי הביתה ודושבג הלך לישון במיטה של אחותי למרות שהוא הבטיח לי שנעשה כפיות. איזה הומו! 0'=

... ולא, אחותי לא הייתה בבית.

שישבת (אומגד שבת זה עכשיו! Que אקטואלי...!) - פילו, שומר הבתים האימתני והרעב + סיפורי כלבים וחתולים בשוהם

ומה עשיתי בשישי? ומה אני עדיין עושה בשבת? ולמה הפוסט הזה לא נגמר עדיין?!? 0'=

הנה תשובות על חלק מהשאלות הנ"ל:

1. פרנץ' טוסט!

דושבג ואני קמנו בבוקר והכנתי לנו פרנץ' טוסט.

... כן, זה הכל. היה טעים ^^

2. תואר שני בשמירה על בתים!

אם אתם זוכרים, לפני חודשיים שמרתי על בית של ידידה שלי. מסתבר שהשם שלי כשומר בתים איכותי רץ לפני, ושפיצים ביקש ממני שאני אשמור על הבית של הדודים שלו כי המשפחה יוצאת ביחד לטיול בצפון ויש להם שני כלבים ושני חתולים.

הגעתי לבית, שממוקם בשוהם, ומצאתי שכונה שקטה להפליא, דירה קטנה ונחמדה עם אוויר טוב, שני כלבים פחדניים שבקושי אוכלים, חתול שרדינגרי אחד (ידעתי שהוא צריך להיות שם אבל לא ראיתי אותו בכלל כמה שעות אחרי שהגעתי) וחתולה מתוקה וחברותית שנמרחת עלי כל הזמן ומלקקת אותי ומכרסמת לי את האצבע. אם זה ימשיך ככה, בסוף עוד יהיה לי חתול בבית... דבר מביך להגיד כשאתה איש של כלבים \(=

אני די בטוח שהטלוויזיה פה יכולה לראות אותי. היא גדולה וחכמה כזאת, עם אפשרות לצפייה ב-3D, וכל פעם שאני נכנס לחדר שבו היא נמצאת אני רוצה שהיא יוצאת ממצב המתנה. זה די מפחיד \=

עוד משהו שגיליתי לשמחתי הרבה הוא שכוסאמק זאת משפחה של טבעוניים ואין שום דבר לאכול בבית!!!!!!!! 0'=

המקרר שלהם ריק! ריק...!!! 90% אוויר!!!!!!! (ואל תפנו אותי לפוסט הישן שלי על איך שצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה!!!) הייתי מסתבר, אבל נכנסה כבר השבת ושום דבר לא פתוח בעיר הזאת!!!

והם ממש ממש טבעוניים!

לא הצלחתי למצוא אפילו מלח בבית! מלח...!!! רק ירקות ותבלינים בכל מקום! מה לעזאזל אני אמור לעשות עם החרא הזה?!?

אתמול לארוחת צהריים אכלתי פיתה עם אבוקדו! לארוחת ערב אכלתי לחם! 0'= ולארוחת בוקר? אכלתי עוד לחם!!!

אני נשבע לכם, בשלב הזה אני שוקל ברצינות לאכול את האוכל הרטוב של החתולים שנמצא במקרר. לפחות יש בו סלמון...!!! (וכאן אני אזכיר שג'ין הצילה אותי והזמינה אותי אליה לעל-האש עם המשפחה. תודה לך ג'יני ^^ אה, והגורה החדשה שלך הוא הדבר הכי פרוותי וחמוד בעולם.)

הבוקר הזה בכלל התחיל מוצלח. התעוררתי בעשר, קמתי מהספה (כן העדפתי לישון על הספה) ובגלל שהחלטתי שזה יהיה יום טוב התחלתי לשיר שזה בוקר יפה. תוך כדי השורה הראשונה של השיר, אני קם מהספה ודופק את האצבע הקטנה של הרגל בשולחן שלידי.

לא חושב שאי פעם שולבו בשיר הזה כל כך הרבה קללות כמו ששילבתי באותו רגע. חשבתי שסצינות מהסוג הזה קורות רק בסרטים.

3. סיפורים משעשעים על כלבים, חתולים, דתיים ואיך-שלא-קוראים לאנשים שגרים בשוהם!

אבל הסיבה העיקרית שאני בבית הזה היא כדי להאכיל את הכלבים ולהוציא אותם לטיול.

בגלל שאני לא מכיר את המקום, הסיבוב הראשון עם הכלבים היה קו ישר בהמשך הרחוב.

הגעתי לאיזה בית שנראה לי מוכר. לפני שלוש שנים, הייתי בקשר עם ג'ין שבדיוק עברה לגור במקום והבית ממש הזכיר לי את הבית שלה.

אז כדי שיהיה לי איזשהו תכנון לשלושת הטיולים הבאים שלי עם הכלבים, החלטתי שאני אנסה להיזכר במסלול שבו הלכנו ג'ין ואני לפני שלוש שנים כדי להגיע לבית שלה.

בכלל לא סטוקרי, אני יודע (= בכל מקרה, זה נתן לי מספיק כיוון כדי לדעת לאן אני הולך. בכל טיול נזכרתי בחלק אחר מההליכה לבית של ג'ין, וכשהכלבים נראו לי עייפים חזרתי איתם הביתה והמשכתי את המסע מאותה נקודה בטיול הבא.

זה עבד טוב. בסיבוב הלפני-אחרון שלי כבר הייתי סגור באיזה רחוב היא גרה ועמדתי ללכת לשם הערב, אבל ג'ין כבר הגיע ולקחה אותי לאכול אצלה. אז אני סתם אעשה סיבוב מסביב לבלוק (=

אוקי

אז ככה

סיפורי כלבים וחתולים יוצאים לדרך

באחד הטיולים יצאתי מהבית עם שני הכלבים, שבכלל לא שמים על חתולים כי הם גדלו עם חתולים בבית, ומשום מקום הצטרף אלינו חתול והתחיל ללכת איתנו. בכלל, החתולים כאן כולם נורא נחמדים. לאור מצב הרעב ששריתי בו, שקלתי לנצל את העובדה הזאת לטובתי ולעשות את מה שעשו בספר "חיי פיי" עם הסוריקטות על האי.

באחד הגנים נתקלתי בעמית וספידי. ילד קטן עם הפינצ'ר המעורב הכי מעצבן, היפראקטיבי וחרמן שראיתי בחיים.

בזמן שדיברתי עם עמית, ספידי נעמד ליד שיח, הרים רגל ו... חירבן. מה לעזאזל, ספידי.

עמית סיפר לי שהוא רוצה לקחת את ספידי לתוכנית בערוץ הילדים שנקראת "הכלב של המדינה". מסתבר שלספידי, שהוא כלב נורא "מצחיק", יש קטע שבו הוא שם את הידיים שלו על כלבים אחרים ומתחיל... "לרקוד". בערך בשלב הזה שמתי לב ש-50% ממאסת הגוף של ספידי הם האשכים שלו.

אממ... אני מקווה שעמית יימצא תרגיל אחר להראות עם ספידי בטלוויזיה \(=

נתקלתי גם בגברת עם כלב לבן יפה ודיברתי איתה קצת על כמה שטיול עם כלבים בתשלום הוא מקצוע בעל פוטנציאל גבוה.

ואז התקרב מישהו עם כלב מסוג פאג והגברת אמרה לו להתרחק ממנה כי הכלב שלה שונא פאגים.

מה לעזאזל. מישהו שמע בחיים על כלב גזען?

הסתבר לי שהדירה שאני שומר עליה נמצאת בשכונה של דתיים. אבל דתיים לייט חמודים כאלה שאהבו את הכלבים כשהסתובבתי איתם.

בדרך חזרה, עברו לידי אבא אמא וילד קטן.

הילד דיבר ממש באיטיות ואמר "שני... כלבים... גדולים!". צחקתי ממש. תבינו ששני הכלבים שהסתובבתי איתם היו קצת יותר גדולים מחתול שמן (=

עוד מישהו הלך ברחוב עם הילדים שלו ואמר להם "ש"ס לעתיד חדש". קודם כל, חרא חרוז. דבר שני, אם יש משהו שהבנו מהפוסט הזה, הוא שחדש זה לאו דווקא טוב. ושאני כותב המון.

גם המטריקס היה משהו חדש.

ואז עברתי ליד ילדה שדיברה עם חברות שלה ואמרה להן שאסור לה להתכופף.

... אני לא יודע איך להגיב על זה. (בטח שלא כשיש לי עשר דקות לפני שאני צריך לצאת מהבית לצבא)

4. ג'ין!

לא עשיתי את ג'ין. אבל ראיתי אותה. זה היה נחמד נורא.

אני מרגיש כאילו יש סביבה מעטפת קשיחה כזאת שאי אפשר ממש לפרוץ דרכה... אבל חפיף.

מעניין אם נשמור עכשיו קצת על קשר.

תוכן בונוס! - הגיגים ושטויות מגניבות. אבל למה זה מצחיק?

רק חשוב לי להגיד שאם דילגתם על כל הנ"ל וקפצתם ישר הנה, אתם לא מקבלים נקודות בונוס P=

למעשה, אתם מקבלים אות קלון. אות קיין, אפילו. אני מבקש מכם לצרוב לעצמכם ברק על המצח בכל דרך שתיראה לכם ראוייה.

... הולי פאקינג שיט כרגע הבנתי שלהארי פוטר יש אות קיין ואעע מה זה אומר חיי השתנו!

לא באמת.

נקסט! BD

1. זה מצחיק כי זה גס!

מסתבר שסטודנטים לרפואה לומדים על הזקפה שלי ברחבי העולם כולו.

באמת. יש מושג שנקרא (בתרגום חופשי ומשוחרר במיוחד (; ) "זקפה-פילו". מה שקורה לכם כשאתם מתרגשים ומתלהבים. הו כן, אני לגמרי מבין את ההקשר BD

כל הקרדיט הולך לקנט שגילה את זה (=

כנסו לו לבלוג ותדרשו ממנו שיחזור לכתוב כי הוא מצחיק ומגניב!!!

2. זה מצחיק כי מה לעזאזל ראיתי ושמעתי כרגע?!

זאת להקה שדושבג הכיר לי. בהתחלה הייתי בהלם טוטאלי, אבל אז לגמרי התאהבתי בהם.

הם דרום אפריקאים (למקרה שתתהו מה לעזאזל הקטע עם המבטא הדפוק) והם פסיכים והם עושים מוזיקה אלקטרונית מוזרה וקליפים שגורמים לי להרים גבה תוך כדי חיוך עצום.

השיר הזה מתחיל תכלס ב-1:44. הם סגרו פה איזה קטע שהיה להם עם ליידי גאגא שירדה עליהם שאין להם להיטים פופולריים.

והנה עוד אחד כי בא לי:

3. זה מצחיק כי זה מצחיק! אבל למה זה חייב להיות מצחיק?!

אני לא מבין למה הציטוטים בדף הראשי בישראבלוג צריכים להיות "דברים מצחיקים". קודם כל, הם לא תמיד מצחיקים אפילו שהם אמורים להיות. אני הולך להתחיל לשלוח לציטוטים גם משפטים חכמים שבלוגרים כותבים מעתה והלאה.

דון מינו, אני לא יודע אם את קוראת פה או לא, אבל... טוב, קודם כל תתחילי לקרוא פה. נראה לי בלוג חביב שכזה. דבר שני, תתחילי להעלות גם ציטוטים אחרים ולא רק הומור!!!

4. זה מצחיק כי זה הרפס!

בשבוע האחרון יש לי פצע על השפתיים שלא מחלים.

זה הרפס (שקט) שהסיבה היחידה שהוא לא מחלים היא כי כל פעם שאני מחייך הפצע נפתח.

ואני מחייך הרבה.

צדק פואטי שכזה P=

5. זה מצחיק כי זה מותג זול!

עוד מישהו חושב שחברה כמו "לייף" לא באמת צריכה לייצר קונדומים?

כלומר, השם של החברה הוא לייף, שזה... טוב, פחות או יותר מה שקונדום אמור למנוע.

אני רק אומר.

6. זה לא מצחיק! אבל זה משהו שנשאר לי לעשות היום.

לעדכן את הפרופיל שלי ב-OkCupid.

... שקט P=

וואו.

סיימתי.

צחוקים, אני יוצא עכשיו לצבא.

אוהב!

פילו (שרץ עכשיו לאוטובוס ולא באמת מאמין שמישהו יקרא את הפוסט הזה)