לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי:  Nonac

בן: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2010    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

1/2010

אותו דבר


שוב כמו בכל יום שישי
יושב לבדי בחדר שומע מוסיקה.
רוצה ללכת לסרט אבל אין עם מי, הבדידות, השני חברים הלא טובים.
אני שבור, השבירה הזו התחילה לעבור לגופי, מצאתי את עצמי שבוע בבית בגימלים, כשכל גופי כואב
הרגשתי שאלה לא כאבי מחלה כמו שפעת או משהו בסגנון
הרגשתי כאבים של עצב גדול של שבירה נפשית שהפכה לפיזית.
הכעס הגדול על החיים רק הולך וגובר מידי יום ויום, הבדידות הנוראית הזו שלא נגמרת
בן אדם בן 21 שהחיים שלו מתעללים בו למרות שהוא חיי בסביבה נהדרת של משפחה.
לא יכול, פשוט לא יכול. אני לא מסוגל כבר עם הכדורים האלה שגורמים לי להשמין במקום להיות מאושר, אפילו לחרבן אני לא יכול בשקט
הכדורים שאמורים לעשות אותי מאושר עושים לי עצירויות מטורפות אני מוצא את עצמי שבוע ללא יציאה שבוע!!! מה אתם הייתם מרגישים??
כבתוככם יש את כל הזבל שאכלתם כל השבוע יחד עם הזבל שיש בהרגשה שלכם?
כמה בן אדם יכול לסבול? כשהוא לא אמור לסבול? למה זה ככה? למה הבוראים של בני האדם בראו אותם עם אפשרות לבעיות כאלה? למה ?? למה החיים בעולם הזה חייבים להיות רעים?
למה הכל חייב להיות לא טוב?
למה אני כזה??? למה אני לא יכול להיות נורמאלי כמו שאני עם ההורים שלי?? למה אני לא יכול לדבר עם כל האנשים בחופשיות? והצחיק אותם כמו שאני מצחיק את ההורים שלי?
יש לי חוש הומור אני יודע את זה!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואני גם לא כזה טיפש!!!! ואני אוהב אמנות!!!!! ואני לא מכוער כל כך!!!!!!!!!
אז למה? למה?? למה החיים שלי צריך להראות ככה?? למה אני צריך לצאת לסרט לבד? לשבת לבד בקולנוע....לראות סרט לבד...איך אתם הייתם מרגישים?
למה אני צריך להרגיש שאני רוצה מישהי, מישהי לצחוק אותה להצחיק אותה לצלם אותה לשמוע איתה מוסיקה ללכת איתה לסרטים...אני לא רוצה סקססס זה לא מעניין אותיייי כל מה שאני רוצה זה לא להיות בודד
כל מה שאני רוצה זה חברה כי חברה זה הכי הגיוני שיקרה כי אני לא אמצא עכשיו חברים. חברים לוקח למצוא המון זמן, חברים זה אנשים שאתה מכיר לאט לאט.
סביר להניח ששוב, יתחיל השבוע, אני ארביץ לעצמי כדי שאקום מהמיטה כי אני צריך ללכת לצבא.
אני אשב שם במשרד כשמסביב המון אנשים, ואני לא מדבר, כי אני לא מסוגל אין לי את הכוחות.
כך העברתי שנתיים וחצי, פאקינג שנתיים וחצי שאני עם עצמי בצבא......אני שאני סובל מחרדה חברתית יושב ואוכל לבד מידי יום.
אנשים בצבא רואים אותי לבד כל הזמן ומעללים עלי עלילות שאני מתנשא, כי אני נראה קשוח.
זין על כולם זין פשוט זין, לא מסוגל כבר להתמודד
לא יכול כבר אני כותב פה רק בשביל לפרוק וגם כדי שאולי איזה מלאך יראה את הכאב שלי ויוכל לעזור לי מה שבחיים לא יקרה כי נועדתי לסבול, אין שמחה
לא זכורים לי הרבה רגעים של שמחה בחיים.
אני כזה אידיוט שחשבתי שכשאתגייס חיי ישתנו לטובה, כזה אידיוט, הנה אני יושב כאן אחרי שנתיים וחצי ובוכה. שבור נפשית ופיזית.
אם הייתי יכול לרוץ ברחובות ולצרוח כמו משוגע, הייתי עושה את זה.
אולי יום אחר אמצא את עצמי בבית משוגעים בגלל שעשיתי את זה.

שבור נשבר כואב כאוב ועצוב.
נכתב על ידי Nonac , 23/1/2010 01:43  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מתוסבכים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNonac אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Nonac ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2021 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)