פרק 1
גבריאל הרגישה רטט במיטה שלה.היא שלחה אוטומטית את ידה לכיוון הפלפון שהיה מונח ליד הכרית שלה.היא פתחה את עיניה והסתנוורה מהאור שהפיץ הפלפון."מתקשר-מייקל" היה כתוב על המסך של הפלפון וי 3 שלה.היא נאנחה וענתה. "מה?!" היא שאלה אותו בקול רדום.
"הערתי אותך?" קול של גבר שאל אותה בקו השני.
"כן".היא לחשה לו.
"יופי.תבואי מהר לפה.יש לנו עבודה לעשות.יותר נכון לך.זה התחום שלך."
היא נאנחה שוב.היא לא אהבה את זה שמעירים אותה.היא הסכלה על השעון.3:49.
"איפה זה לפה?" היא קמה מהמיטה וניגשה אל החלון ופתחה אותו.הרחוב היה ריק מאדם ורק פנסי הרחוב של העיר האירו אותו.היא שפשפה את פניה ושלחה את ידה אל חפיסת סיגריות שהייתי מונחת ליד החלון.
"רחוב מייפל 69 דירה 8.תגיעי כמה שיותר מהר.לא נירא לי שהוא יחזיק מעמד עוד".וניתק.
הוא יחזיק מעמד.היא חשבה.הם כולם מחזיקים מעמד.היא הציתה את הסיגריה ולקחת שחתה ארוכה.
טוב.צריך ללכת.
היא נכנסה לסלון הקטן שלה ונייט הרים את וראשו."לישון" היא אמרה לחתול השחור שלה.
החתול ילל והחזיר את ראשו לתנוחת שיינה.היא ניגשה אליו וליטפה אותו.הוא לא הגיב."לפחות מישהו כאן ישן עכשיו".היא אמרה ויצאה אל הרחוב.
פנסי הרחוב האירו את פניה בזמן שהלכה לכוון הרחוב המבוקש.ידה השמאלי החזיק את הסיגריה והימיני היה בתוך הכיס של מעיל הגשם שלה.רוח של ינואר נשפה על פניה וריח של גשם עלה באוויר,תוך כמה דקות החלו טיפות של גשם לרדת והרטיבו את הסיגריה.היא זרקה אותה ודחפה את היד לתוך הכיס השני.היא פנתה ימינה בסוף הרחוב שלה ואז שוב ימינה.רחוב מייפל היה רחוב חדש יחסית כל הבתים החדשים עדין הסריחו צבע טרי והמדרכות היו עדין נקיים בלי זבל ומסטיקים דבוקים עליו.גבריאל פעם הייתה ברחוב הזה.פעם לפני כמה שנים כשרק התחילו לבנות את השכונה הזאת.פעם כל האזור הזה היה רק חורשה,פעם באותה חורשה התנהלו קרבות ומליוני אנשים נהרגו ועכשיו אנשים שמחים גרו להם בשקט במקום הזה בלי לדעת את היסטורית המקום.מעטים מאוד ידעו את ההיסטוריה ובינהם הייתה גבריאל.
היא המשיכה ללכת ברחוב כשהגשם פתאום התחיל להתחזק.היא הסתכלה על המספרים של הבתים וחיפשה את בניין מספר 69.כשהיא סוף סוף הגיעה לבניין היא ראתה את המכונית של מייקל מול הבניין.מכונית ישנה יד שלישית,סוברו,אבל היא הייתה במצב ממש טוב,אולי בגלל שהוא כמעט ואף פעם לא השתמש בה.
היא עלתה במעלית של הבניין למרות שלא ידעה באיזה קומה דירה מספר שמונה.אבל היא לחצה על קומה 4.
המעלית נעצרה,בדלתות נפתחו והיא שמעה בכי.בול פגיעה היא חשבה.היא יצאה מהמעלית וראתה מלא אנשים ליד דירה מספר שמונה.שני גברים שהיו בין הקהל הרחב הפנו את פניהם לנערה שהרגעה יצאה מהמעלית.הם לחוש משהו אחד לשני,גבריאל עברה אותם ודחפה קלות את הנוכחים.הם פינו את דרכה והיא נכנסה לדירה.
הדירה הייתה פשוט ענקית.הסלון היה מרוהט ברהיטים יקרים ומלא תמונות של אנשים שמחים היו תלויים על הקירות.היא שמעה קול בכי של אישה מאחד החדרים וטריקת דלת.כומר זקן יצא מהפרוזדור של הדירה,אפשר היה לחשוב שהוא בורח מהחדר לפי ההליכה שלו.הוא החזיק את התנ''ך בשתי ידיו ומלמל משו מתחת לאפו.הוא עבר את גבראיל והיא שמעה אותו ממלמל תפילה עתיקה בלטינית.אחרי הכומר יצא גבר כבן 50 עם שער לבן.
"אבי לאן אתה הולך? "הוא צעק לכומר.
הכומר נעצר והסתכל על הגבר."שאלוהים שבשמיים יעזור לגבר הזה!" הוא ענה לו הסימן צלב על החזה.ואז הסתובב שוב,ממלמל שוב את התפילה ויצא מהדירה.
הגבר הסתכל על הכומר שעוזב ואז ראה את גבריאל."מה את עומדת שם כמו גולם? אולי תכנסי?".הוא אמר לה.
היא הרימה גבה ונכנסה לחדר.
זה היה חדר שינה.היה לפי המיטה הזוגית.בחדר היו ארבעה גברים ואישה.האישה היא זו שבכתה.
הגבר כבן 50 הוראה לגברים ולאישה לצאת מהחדר.
"אז מה הסיפור פה?" היא שאלה כשהם יצאו.
מייקל הראה לה עם הראש להסתובב.היא הסתובבה ועיניה נפתחו.
הקיר היה כולו מוכתם בדם.הרהיטים שהיו ליד הקיר היו גם מוכתמים.וכתובת ענקית בארמית עתיקה היה כתובה הצבע אדום.היא התקרבה לכתובת וראה אותה בקול.
"מה זה אומר?" שאל אותה מייקל וגם התקרב.
"אתה לא רוצה לדעת".היא ענתה לו בשקט והסתובבה אליו."איפה הקורבן שלנו?"
מייקל הרים את ראושו את התייקרה.
מעליהם,על התייקרה,היה דבוק גבר צעיר ערום.
"הם היו באמצע אקט מיני,כשלפתע הוא דחף אותה מעליו,והתחיל לצעוק.היא מספרת שהתחילו להופיע שריטות על גופו,מכאן כל הדם הזה.אחר כן הוא פשוט עף על הקיר הזה".והראה על הקיר על הכתובת."ופשוט נמרח עליו.את השאר אנחנו לא יודעים כי האישה ברחה מהחדר וטלפנה לאמבולנס.היא מספרת שכשהם הגיעו וראו אותו כבר תלוי על התייקרה הם ברחו.אחר כך היא התקשרה אלי."
גבריאל הסתכלה על הגבר שהיה דבוק לקיר.הוא היה פרוש ידים ואיבר מינו היה רופף.הדם עדין טיפטף על הרצפה מהשריטות.
"מה את חושבת?" שאל אותה מייקל.
"מוזר.בדרך כלל הם לא פוגעים בגופו של אדם.הם רק שולטים בו.אבל פה זה נירא כאילו שהוא רצה לצאת ממנו."
מייקל הביט בה."אבל הם לא יכולים לחיות בעולם שלנו.".
גבריאל חייכה."אולי הוא לא ידע.צריך להוריד אותו".
"איך?"
גבריאל חיטטה בכיסים שלה והוציאה בקבוק קטן של מים.מייקל חייך.היא תמיד סחבה את הבקבוק הזה איתה. מאז שהוא מכיר אותה תמיד היה לה אותו בכיס.גם כשפגש אותה בפעם הראשונה לפני שלושים שנה הוא היה אצלה.אותו בקבוקן הוא זה שהציל את מייקל מהשד הדפוק ההוא שתקף אותו ברחוב.מזל שהיא עברה שם אחרת מי היה יודע מה היה קורה לו.
"מים קדושים מנהר ירדן" היא אמרה לו."תעזור לי להזיז את המיטה מתחת אליו,שהוא לא ימות מהנפילה."
לאחר שהזיזו את המיטה הם ביקשו מבעלת הבית שעדין לא הפסיקה לבכות חבלים.החבלים היחידים שהיו לה היו של גרירת מכונית.אבל גם היו שימושים.הם קראו לארבעת הגברים לחדר.
"טוב אז ככה.כשהוא יפול על המיטה את תופסים אותו וקושרים כמה שהיותר חזק לעמודי המיטה.אל תחששו להכאיב לו כי הוא במלא לא מרגיש כלום.הוא גם אחר כך יגיד לכם תודה על זה."היא הסבירה להם.
"ואל תסתכלו לו לתוך העיניים אחרת מה שיש לו בתוך הגוף ישתלט גם עליכם.יש מבין?" הגברים נהנו בראשום.
גבריאל נעמדה על כיסא ופתחה את הבקבוק."מייקל תתכונן." הוא הוציא שקית עם מלח וספר קטן.
"מוכנים?" היא שאלה את הגברים בחדר.
ואז השפריצה את המים הקדושים על גופו הערום של הגבר.הוא התחיל לצעוק ולהיתפטל על הקיר.היא השפריצה עוד מים והגבר נפל על המיטה.ארבעת הגברים תפסו אותו התחילו לקשור אותו.הגבר התפטל עוד יורת וצעק משו בשפה לא מוכרת.עיניו של הגבר נהיו אדומות ומשהו בבטן שלו התחיל לזחול.
"תקשרו מהר!!!" צעקה להם גבריאל וירדה מהכיסא.
הלב של מייקל עוד שנייה קפץ מהחזה מרוב התרגשות.למרבה המוזריות הוא תמיד אהב לראות אותה מגרשת שדים."אל תסכלו לו בעיניים או שתמצאו אותכם במקומו".היא צעקה לגברים בזמן שהגבר צעק והתפתל על המיטה.אחרי כמה דקות הוא היה קשור ומייקל התחיל לפזר את המלח מסביב למיטה.ארבעת הגברים ברחו מהחדר ובצדק.
גבריאל לקחה את הספר הקטן והתחיל להקריא ממנו.היא עמדה מחוץ למעגל של המלח נזהרת לא להיכנס בטעות למעגל.הגבר על המיטה התפתל עוד יותר וצעק לה משו שוב בשפה לא מובנת.בזמן שהיא הקריאה מהספר מייקל הוציא רובה בעל כדורי כסף והמתין.היא המשיכה להקריא ומדי פעם זרקה מבט לגבר על המיטה.אחרי כמה דקות הקריא התחילה להשפיע,משהו התחיל לזוז שוב בגופו של הגבר,היצור התחיל לזוז יותר ויותר מהר,כשלפתע היצור פרץ מחוץ לגופו של הגבר וקפץ על גבריאל אבל נתקע בקיר בלתי נירא שהמלח יצר.היצור היה בעצם שד צעיר.הוא היה בגובה של אדם ממוצע וצבעו היה אדום חיוור.עיניו היו ענקיות יחסית לראשו הקטן וידיו היו ארוכות יותר מגופו.לא היו לו אוזניים ואלא רק שני חוזרים קטנים על ראשו.
ברגע שהוא נפגע מהקיר הבלתי הנירא הוא חשף את שיניו הארוכות והחדות וקפץ לקצה השני של המיטה אבל שוב נפגע מהקיר הבלתי הנירא.
מייקל ניסה לכוון את הרובה לשד אבל לא הצליח בגלל הקפיצות של השד שצעק בקולי קולות משהו מוזר.
"בזמנך החופשי" היא צעקה לו.
"הוא זז כל הזמן!!! תגרמי לו להפסיק לזוז".הוא צעק לה בחזרה.
בלי לחשוב פעמיים היא צעדה לתוך המעגל המלח.השד הפסיק לקפוץ והביט בה."מה את עושה?!" צעק לה מייקל.
השד קפץ על גבריאל אבל לא הספיק להגיע עליה כשהוא נופץ על ידי הרובה של מייקל.השד נפל על רגליו של הגבר שהיה מחוסר הכרה.משהו התחיל לנזול מהפצע שעשה הכדור בגופו של מייקל.השד התחיל לזוז וניסה לקום אבל כנראה שהכדור שיתק אותו זמנית.גבריאל רכנה מעליו ולחשה משהו ושפכה עליו את כל המים הקדושים.השד צרח ואז התאדה.
"מטורפת!! מה את חושבת שעשית? מטורפת!! שלא תעשי את זה לעולם להיכנס ככה למעגל.מטורפת.הקפצת לי את האימא אימא של הלב" צעק עליה מייקל.
"לפחות זה עבד." הצדיקה את מעשיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ציידת