.. שמנסה לשרוד ..

מזל תאומים

החוסר החלטיות, הרצון לברוח כול הזמן, הפחד ממחויבות ומכניסה ויציאה מקשר, כי הם תמיד פוחדים שזה הדבר הלא נכון ומעשה הגרוע ביותר לעשות.

אז מה עובר בראש התאום? האמת, שאיש לא יודע, לא מבין והרוב גם לא רוצים להבין. ואם קיים אחד כזה שכן רוצה הוא מסתבך ומוצא את עצמו בתסביך עוד יותר, מבולבל יותר.

זאת אני מכירה כצופה מהשורה הראשונה בהצגה או כהדמות הראשית. אני, מזל תאומים אופייני, פחדנית ממחויבות, לא יודעת מה רוצה מעצמה, והרצון לשנות ולהשתנות דופק לי בדלת כול יומיים.

ובא לי,כול הזמן שזה יפסיק, למרות שבני מזל תאומים ידועים כאנשים שאוהבים את עצמם וכאהובים מדי פעם ע"י אחרים, אבל שוב, אף אחד לא יודע בעצם מה עובד עליהם בלב ובראש, איש לא יודע שהם שונאים את עצמם בדיוק כמו הרבה אחרים.

ולמה בעצם אני כולה זמן אומרת "הם"?

הרי זאת אני. אני זאת שרוצה להשתנות. אני הלא החלטית והמעצבנת אנשים בדעות השונות שלי והחוסר החלטיות שלי.

לפעמים אני רוצה מדריך, וואו, כמה שונה שאחת כמוני רוצה מדריך שיוכל להדריך אותי ויגיד לי בעצם מה לעשות. איכשהו זה לא נשמע לי פתאום כלכך מאיים ונורא. אולי זה מה שכולנו צריכים בעצם, אדם אחד שישלח אלינו מלמעלה שיוכל להגיד לנו מה בסדר לעשות ומה לא. הוא לא יקבע לנו, הוא פשוט יהיה היועץ.

בימי קדם אולי קראו לזה המלאך השומר ואצל אנשים מאמינים יותר אלוקים. אצלי (כדמות מאמינה בהחלט) אקרא לזה פשוט.. יועץ.

עד לפני כמה שנים לא האמנתי בשטות הזאת שנקראת חקר הכוכבים או איך שלא נקרא לזה.. אסטרולוגיה. האמת שאני עדיין לא כול כך מאמינה שבזכות הכוכבים אני יכולה לדעת בוודאות מה העתיד שלי, אבל האופי, התחומי עניין והבן אדם.. אני חושבת שאפשר לגלות כול אלו בקלות. את זה גיליתי כשנכנסתי לאיזה אתר וקראתי על מזל שלי וראיתי והכול פשוט כול כך מדויק ונכון, וזה אפילו נתן לי להבין את עצמי. תנסו פעם.. לכול הלא מאמינים, תקראו ותבינו את עצמכם יותר ותדעו להתמודד עם הדפקים שלכם טוב יותר והמעלות שלכם, פשוט ישתפרו, כי תהיו מודעים אליהם יותר.

ממליצה בחום.

טוב, אני חושבת שהגיע הזמן לסיים.

אז מה..

שנים שנים.

אני חושבת שאני חוזרת לכאן כמשהו משמעותי קורה בחיי, או שפשוט אין לי משהו אחר לעשות..

למרות שאני די עסוקה כרגע.. והכתיבה גם היא נעשית באוטובוס מהעבודה בדרך הביתה בשעה 10 וחצי בלילה ואני רק יצאתי.

אני תמיד קוראת בכול מיני מקומונים כול מיני כתבות למיניהם. על דעות מסוימות, של אנשים מסוימים, בדרך כלל מעניין לקרוא אותם ועליהם.. ואז תמיד עולה לי מחשבה כמה שאני רוצה להחליף אותם. גם אני רוצה!!!

אני רוצה גם לכתוב ושכולם ירצו לקרוא, אני רוצה גם לכתוב..

הם כותבים על הטיולים שלהם ואני כלכך רוצה לטייל, ועל האהבות שלהם, אוחחחחח כמה שאני רוצה שאהבתי תחזור אלי.

עתיד.

אייייככככ, מילה מעצבנת. זהו רצף אותיות שמלווה אותנו כול החיים, מלחיץ, ממהר להגיע, ולפעמים מאטט מדי. יש כלכך הרבה ברירות.. בחירות ומעשים שמשפיעים עליו.

בשבלב מסוים בחיים שלנו זה נהיה פתאום מאיים, כולם מנסים להכתיב לכולם מה לעשות ומה יהיה הדבר הנכון ביותר לעשות שבעצם אצלם, החיים עצמם הם בברוך.

"אני רוצה לנסוע להודו".

לילה אחד, כשאני מתעוררת בבכי מחלום שאני פשוט..

חלום שאני. לא יודעת איך לתאר את זה .. חיה בחיים שלווים, שלווים מדי, בגיל מבוגר, ילדים משפחה.. תואר.

למה זה חייב להישמע כול כך פלצני. כול הדיבור הזה. על טיסה וטיול עם תרמיל. על הכרות עם אנשים שונים ממני והכרות עם תרבות שונה משלי. למה זה חייב להישמע כולכך כמו סרט זר ודהוי.

לראות ת'בודהה מזהב במקום שסובב סביבו כולכך הרבה עוני.. לראות אנשים רעבים, כשבעצם האוכל בין הרגלים ועל הכבישים.

איףףףףף. איזה בחילה האוטובוס הזה.

רק עוד 12 ימים וזה נגמר כול הנסיעות האלה לעבודה . אוחחחח כמה שאני מחכה לזה.

אני עוזבת למקום קרוב יותר לבית.

אתם יודעים מה אני שונאת. את זה.

את הדרך כתיבה המזורגג שלי.. הכול מסובך ובלי שום קשר..

אני חושבת שזה בעיה אצלי, אני לא מצליחה להיות עקבית בשום דבר בחיים שלי, בדיוק כמו בכתיבה.

אני לא יכולה לדבר על אותו נושא .. אני לא יכולה להישאר באותו מקום עבודה, אני .. שששששש.

שקקטט. יש דברים שלא טוב לדבר עליהם.

אין מצב.

אני חושבת על זה .. ואין שום מצב שבעולם שאני אוותר על זה.

אני לא אוותר על שום דבר. זה רק נדחה קצת.

אני חושבת שפשוט אין לי אומץ.. אין לי אומץ לדחות את הלימודים בשנה.. למרות שאני רק בת 19. אין לי אומץ לקחת תרמיל גדול, לזרוק לשם 10 תחתונים, 4 חולצות, וכמה מכנסיים, נעלי ספורט, מצלמה וכמה טמפונים ולעוף מפה לעזעזל. לעבוד 3-4 חודשים, להרוויח את הכסף ולנסוע.

אוייש כמה שאני טיפשה.

לילה טוב אנשים.