יש לי את הבלוג הזה ברשימת המועדפים... ומדי פעם אני נכנסת כי זה מקום ממש טוב להבין בו את העבר שלי.. את מה שהרגשתי וחשבתי, את מה שאני רואה בצורה די מעוותת היום.
רובנו מסתכלים אחורה על העבר וחושבים שהיה לנו יותר טוב.. אבל תאכלס, אנחנו זוכרים רק את הדברים הטובים, המעט רגעים האלה של האושר האמיתי.. בתאחלס, אני קוראת את הבלוג הזה.. דברים שפירסמתי ב2006!! ומבינה ששום דבר לא השתנה. אני עדיין אותה הילדה ששונאת את מה שכתוב ברשימה של hate ואוהבת את מה שכתוב ברשימת ה- love, כמובן שהייתי מוסיפה כמה דברים ומורידה כמה, אבל אני לא השתנתי מאז בצורה המשמעותית של הבסיס שלי בתור בנאדם. אני קוראת פוסטים ומבינה שמה שאני מרגישה עכשיו, כל העצב והדכאון והשעמום של השגרה, והחיפוש אחר ריגושים.. כל הזמן להרגיש שאני מפסידה משהו, זה היה כבר אז. ואני לא זכרתי את זה.. חשבתי שפעם היה לי יותר טוב, התגעגעתי לתקופת התיכון.
אני יודעת מה הבעיות שלי, אני יודעת שאני מצפה יותר מידי מהחיים, להיות מאושרת כל הזמן, לחגוג ולהנות.. וזה לא באמת אפשרי.. אני מנסה להבין את זה אבל אני פשוט לא יכולה.
לפעמים המוח שלי חושב כ"כ הרבה שאני מרגישה שאני הולכת להתפוצץ.. אני רוצה פסיכולוג. מישהו שיטפל בי.. שיעזור לי להבין את החיים האלה, מה טוב לי ומי אני בכלל!?!?
כששואלים אותי שאלות על עצמי, אני פשוט לא יודעת מה לענות כי אני לא מכירה את עצמי, אני לא באמת יודעת מה מעניין אותי ומה התחביבים שלי. אני עצלנית, אני מעדיפה לשכב על הספה ולאכול ולראות טלוויזיה מאשר לעשות כמעט כל דבר אחר שמצריך אותי להתמודד עם העולם, עם אנשים חדשים.
הביטחון העצמי שלי כשאני לבד עם אנשים שאני לא מכירה שואף ל-0! באמת אני מרגישה כאילו שאני רוצה להיבלע באדמה. אפשר לשפר ביטחון לא? ללכת לקורס כזה.. אני יברר על זה שאני יחזור מחו"ל.. אני נוסעת עכשיו לחודשיים למרכז אמריקה. ותאמת.. אני לא ממש חושבת על זה ולא מנסה לקלוט. יהיה מה שיהיה.. ואת כל הבעיות שלי אני משאירה לאחרי הטיול.
בכלל לא כתבתי בבלוג הזה על ברק חבר שלי. נראלי כתבתי פוסט אחד עליו אבל לא הזכרתי את השם שלו. זה היה בהתחלה שלנו, והייתי בטוחה שזה יגמר מתישהו כי זה לא היה הגיוני שהרגשתי כ"כ טוב כ"כ הרבה זמן.
אבל הנה אנחנו כבר יותר משנתיים וחצי ביחד וכל הכבוד. למרות שהרבה פעמים זה קשה להיות במערכת יחסים כ"כ מחייבת ומגבילה. ואני חושבת רק על מה שאני מפסידה שם בחוץ, ולא על מה שיש לי כבר. השאלה מה יהיה לי יותר טוב?.. ברק או חופש? חופש זה גם רע לפעמים, ותאמת שעם ברק אני לא מרגישה כלואה בכלל.. אני אוהבת אותו כ"כ. אבל זה לא תמיד מספיק.
אני גם תמיד נכנעת לו. אני לא יכולה באמת לריב איתו ולעמוד על שלי כי אז כואב לי בפנים.. ואני לא יכולה לסבול את הכאב הזה.. כאב כ"כ מוכר מפעם שהיה לי כבר יותר מידי זמן. חח יש לי טראומה מכאב נפשי, אני לא יכולה לעמוד בזה.
טוב אני יחתוך לישון. נראה אולי אני יכתוב פה עוד, אולי זה יעזור לנפש שלי להוציא פה דברים.
לילה טוב בלוג יקר! התגעגעתי..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
