| 9/2010
בית
אני מסתכלת על החדר הזה, עם המגירות החדשות, עם הארון החדש ובתוכו הבגדים הישנים, בתיק הישן עם החפצים הישנים,
ואני חושבת לעצמי, איפה האיזון, איפה האמצע,
השנה החדשה התחילה, ואיתה באו כ"כ הרבה שינויים, חזרתי לישראל,אני עוד חודשיים מתגייסת, השארתי את ההורים מאחורה, ואת הבית הישן מאחורה, ובאתי לבית חדש, עם משפחה חדשה,
בלי התראה מוקדמת, נפלתי למקום הזה, עם האנשים האלה, ומה היה מצופה, שהם יחליפו את המשפחה? שהכתף שלהם תהיה זאת שאני בוכה עליו? שהם יהיו הגב שלי, התמיכה שלי, ההכל שלי?
ולאט לאט, ככה זה מרגיש, שהם פה לידי, יושבים לידי, אוכלים איתי שותים איתי וצוחקים איתי, ושם בשבילי, ואני בשבילם
ואז יש את הימים האלה שמרגישים כאילו אני מתנערת משינה ממש עמוקה, ומקבלת סטירה כזאת של- הם רק אנשים שגרים איתי, ולא יותר מזה.
ואני לא יודעת מה המציאות, מה ההרגשה הנכונה- ובהמון תקווה אני אומרת לעצמי שזה המציאות הראשונה, הורודה.
אני תופסת עצמי לפעמים וקולטת את השביל לפניי, ונרעדת, ושואלת את עצמי איך הגעתי לפה,
ותמיד יש לי את ההרגשה הזאת בלב של- לכל דבר יש סיבה, ואני התגלגלתי לפה בכלל לא בטעות, האנשים סביבי לימדו אותי בחודש האחרון מה זה באמת אהבת הארץ, מה זה באמת נתינה, מה זה באמת להיות מי שאנחנו- יהודים,ישראלים, ציונים.
ואז הכל נהיה ברור, ואז אני מקבלת את התשובות שאני רוצה ואת המוטיבציה להמשיך למרות שמבלבל
וזה מרגיש כ"כ נכון בלב שלי, אני מתמלאת תחושת גאווה וביטחון ושמחה כל פעם שאני חושבת על הצבא, כל פעם שאני רואה חייל עם מדים,ויודעת שאני בבית, חזרתי הביתה :)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
