זה פגע בי פתאום, בדיוק כמו שהכדור שיריתי היום פגע במטרה

מה שלא הבנתי, איך זה פגע בי רק עכשיו?

כשהכל כבר היה מסביבי, אפילו הייתי חלק מזה.

האדישות ללא ספק, בהחלט הורגת

זה זיעזע אותי עד כדי דמעות

הייתי צריכה את זה. את אותו זעזוע, שינערו אותי מהשגרה, מהמציאות, מהבועה המודיעינית

הורודה שאני חיה בה כבר 16 וחצי שנים, יותר מידי.

פשוט הבנתי מי אני. אחרי כלכך הרבה נסיונות להיות מישהו אחר, ללכת אחרי אנשים

חיפושים לשווא

הבנתי מה אני צריכה לעשות כדי להוכיח לעצמי,לכולם שאני יכולה

שיש משהו בתוך הגוף השלדי חסר השומן הזה

שאולי קצת נשאר לי מוח מהימים הטובים.

אני ממש לא יודעת כבר איך לבטא את עצמי, אני מרגישה תחושת עירפול, תערובת רגשות

שמשהו עומד לי בגרון ולא יוצא

קשה לי.

יש לי את המידע, אני פשוט מפחדת להשתמש בו עכשיו.

אגב, החזרתי חלק מההיסטוריה של הבלוג

אני מתגעגעת לתקופה ההיא