אתה מריח את הניחוח הנפלא הזה,ברגע שחיכית לו כבר כל השבוע.
אותו הריח,אותה הכוס,אותו המשקה-אתה לוגם ומתענג על המשקה החמים שעובר בגרונך.
אבל הוא מר.
הוא כבר לא מתוק כמו פעם.
זה אותו המשקה,הכול אותו הדבר-ואתה לא יודע מה השתבש.
אתה לוגם מהמשקה שוב ושוב ושוב,בציפייה שאולי אתה הוזה,אולי זה רק אתה-הרי העולם לא יכל למרר לך את המשקה,לא?
אז אתה מסיים את המשקה.וכל ליגה יותר מרה מהקודמת.
בדרך אתה טועם כמה חלקיקים של טעם טוב,אתה מתאמץ בכל כוחך לשמור את הטעם המתוק בפה,אבל המשקה המר גובר.
אתה נשבר,בוכה לתוך התה-לחלקיק שניה,אתה לא יכול לבכות-אתה חזק.
אתה אוסף את החתיכות של עצמך ולוקח עוד לגימה,שמרה יותר מהקודמת בגלל הדמעות.
ואתה צופה בתחתית הספל,בשקיק המתוק והסוכר שבתחתית-ואתה תוהה.
תוהה למה לא מתוק לך,הרי יש לך סוכר ושקיק תה משובח.
לשניה נדמה לך שהסוכר בעצם מלח,והשקיק?
אתה כבר לא יודע מה לחשוב.
אתה צוחק לשניה-
שאתה משתמש במטאפורות כל כך טיפשיות.
אבל היי,זה מה שעלה לך בראש.
אז אתה ממשיך בחיים.
אתה לא יודע למה.
אבל ממשיך.
ממשיך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
