life is crematory

הדמעות ממלאות את עיניי הכלבלב שלי, גרוני חנוק וידיי רועדות. אני חוזר לכתוב בבלוג..! אולי כי הוא מזכיר לי את התקופה הכי מאושרת בחיים שלי.. ואולי כי סתם משעמם לי ואולי כי אני באמת צריך מקום לפרוק. אבל בכל מקרה, לכל מי שנכנס לבלוג בפעם הראשונה, אני ממליץ בחום לדפדף כמה חודשים אחורה.. לא תתאכזבו (=

הפוסט יהיה קצר, כי צריך ללכת לישון.. מחר אימון בוקר..

נפנק אתכם בתמונה הכי נכונה בעולם

שיהיה לכם שבוע טוב, ונוחו על משכבכם בשלום.