תעשו אהבה, לא מלחמה. קונדומים זולים מרובים..

והנה כבר חודש עבר חלף לו מאז העדכון האחרון שלי.

ואוו. כמה בגרויות ומגנים עשיתי מאז.. וכמה דברים עברתי מאז.

לא למדתי לכלום, לא משנה כמה ימי חופש לקחתי קודם, לא הצלחתי ללמוד.

אפשר להגיד שדיי פרשתי מהביצפר, אני רק מגיע לבחינות. בלי ללמוד.

תכלס, נשאר לי רק מתמטיקה ואזרחות. שבטח אני גם לא אלמד כל כך, למרות שאקח ימי חופש מהעבודה ולמרות שאהיה בבית ליד המחברות.

קיבלתי משכורת ראשונה שהיא מעל המינימום, משכורת ראשונה שאשכרה הרווחתי כמו בן אדם.

וזהו. החיים משעממים. ולמרות הכל, למרות שהכי בא לי בעולם לסיים כבר ביצפר

זה קצת עצוב לי. שנפרדים מכולם. אבל זה שווה את זה, לסיים כבר את הביצפר.

עכשיו נשאר רק לדאוג מהצבא, ומהעתודה, ומה יהיה. אחח. לחשוב על זה שתוך חודש, חלק מהשכבה שלי מתגייסת כבר לצבא. תוך חודשיים עוד חלק. ותוך כמה חודשים, רוב השכבה תהיה בצבא. זה כל כך קרוב אבל כל כך רחוק.. מפחיד, מלחיץ. אם לא אלך לעתודה? בטח יתנו לי את התאריך גיוס הכי מוקדם שהם יכולים. מה.. כבר באוקטובר אני על מדים? אני לא מסוגל לדמיין את זה אפילו.

מה יהיה? איך אני אסתדר? אוף. הצבא הזה יושב לי כמו אבן אחת גדולה ומעיקה שמסרבת לרדת משם. גוש. אני רק שומע "צבא" נהיה לי רע. לא פחדתי ככה אף פעם מדבר כזה.. אבל למען השם! 3 שנים במסגרת כזאת, שלוש שנים לקום כמעט כל יום ב5 בבוקר. טירונות, לא משנה כמה ארוכה היא, זה עדיין חרא וקריעת תחת. המקלחות הזבל הזה.. לא שמעתם על פרטיות? אוף! למה הכל צריך להיות זבל בצבא?

התסכול שלי מטורף. כל כך מקנא באלה שחיים בארה"ב. נכון, אני חי במדינה הזאת, ונכון, אני חייב לשרת בצבא. ונכון שבלי זה אין לנו מדינה ואין מי שיגן עלינו. אבל זה לא משנה את העובדה שלי זה מעיק! הייתי כל כך רוצה פשוט להמשיך בחיים שלי, ולא לתקוע את ה3 שנים החרא האלה בצבא. הכל נגמר עם הצבא. אין יותר עבודה, אין יותר כלום. מסגרת שאתה בקושי מרוויח בשביל דלק.

איך הייתי רוצה פשוט להמשיך עוד כמה חודשים בעבודה, להרוויח כסף, לחסוך אולי לאוטו טוב, למשהו. לתקופה של הלימודים. ותוך שנתיים-שלוש להתחיל ללמוד. כרגע.. זה שלושה-ארבעה חודשים ואז 3 שנים צבא. ואז בגלל שזה מסגרת כזאת חרא, אז יוצאים לטיול של אחרי צבא שנמשך כמה חודשים.

אבל אין מה לעשות. פה אנחנו חיים, ופה אנחנו צריכים לשרת בצבא. לא נולדתי בארה"ב. ולהשתמט זאת ממש לא אופציה, עם כל הרצון שבדבר. ובלי קשר לעובדה שלא יקבלו להרבה עבודות אחרי זה, כולם משרתים בצבא. בתפקיד זה או אחר. מי נתן לי את הזכות לא לשרת 3 שנים, כמו רוב האנשים שחיים כאן? הם יגנו עלי ואני מה, ימשיך בחיים שלי, ירוויח כסף ויהנה על חשבון אחרים?

בכל מקרה, חפרתי. הרבה זמן לא חפרתי ככה בבלוג. במיוחד אחרי שחודש לא עדכנתי.

רוצה חופש. ומחר צריך ללכת לעבוד בנתב"ג.

מקווה לעדכן בתדירויות יותר גבוהות.

דן.