|
| 5/2009
"תחזרי כבר"
כמה פעמים שכבר שמעתי (או יותר נכון, קראתי) את המילים האלו בחודשיים האחרונים.
"תחזרי כבר".
אני מתגעגעת לכל כך הרבה בישראל. לאנשים, לים..
לבית הפנקייק בשלוש לפנות בוקר (רמז רמז, קריצה קריצה)
לסושי טוב, לשוקו של הקופי בין, ללאו בלומ'ס ביום שלישי בערב (כי אם יוצאים ביום שלישי זה נראה כאילו יש סופ"ש בדיוק באמצע השבוע!)
למקופלת, לפסק זמן, לקיבוץ... כל מה שתמיד נראה כל כך מובן מאילו, ועכשיו כל כך חסר.
בעיקר לאנשים, בכל מקרה.
אבל ככה זה. עוד שבוע בדיוק, אני כבר אהיה בדרך לשדה התעופה בברלין כדי לתפוס את הטיסה לבן גוריון- ובעוד שבוע ו5 שעות, אני אשכח למה כל כך התגעגעתי.
אני לא חוזרת. אני באה לביקור. אני באה לסיים חובות, אני באה לפתור בעיות בירוקרטיות. אני באה כדי לשאוף קצת מאותם הדברים שהתגעגעתי אליהם, ולהגיד להתראות. ליצור זכרונות אחרונים.
אני לא מצליחה לישון. אולי זה משהו בתת מודע שלי. משהו שאומר לי ששינה זה בזבוז זמן, ושאם אני אשן כמה שעות בכל יום מתוך שבוע, אני אפספס אולי יממה שלמה. אולי יותר.
השמש כבר זורחת, עוד מעט.
הפס הכתום ההוא באופק שאומר שנגמר כבר הלילה, מופיע כדי להזכיר לי שעוד יום כבר מתחיל.
היונים שהחליטו להתנחל לנו בחלון חדר השינה כבר התעוררו, בערך. הם לא טיפוסים של בוקר, זה בטוח.
גם אני לא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
