במהלך 31 החודשים שהעברתי בצבא וב-26 החודשים שאני מעביר ביחידה, שמתי לב שקצינים הם יופי של מקור ידע אם רוצים לדעת מה היה באיזושהי פעולה צבאית או תקרית צבאית. אבל כשזה מגיע לאקטואליה, הם לא יותר אמינים מהנתונים שמביא יאיר לפיד. להלן כמה דוגמאות:

זמן: תחילת 2011

הקצין: "חיזבאללה עלה לשלטון בלבנון."

המציאות: היו כמה חברי פרלמנט וממשלה חדשים שהם פרו-חיזבאללה. בין זה לבין עלייה של חיזבאללה לשלטון בלבנון יש פער לא קטן. אגב, אם אותו קצין היה יודע משהו על לבנון, הוא גם היה יודע שבלי הפיכה צבאית חיזבאללה לא יכול להגיע לשלטון הלבנוני. לזה, אגב, קוראים "להשתלט" או "לתפוס את השלטון", לא "לעלות לשלטון", אבל לך תסביר את זה לקצינים.

תגובת המציאות: "נו, ברור. נראה לך שמי שיודע את העובדות הולך להיות קצין?"

זמן: תחילת אוגוסט 2012

הקצין: "רמדאן זה חודש שעושים בו המון פיגועים. לדוגמא, משפחת פוגל נרצחה ברמדאן."

המציאות: הרצח הנוראי של משפחת פוגל התרחש ב-11 במרץ 2011. הרמדאן התחיל ב-1 באוגוסט 2011.

תגובת המציאות: "נו, בסדר. אז זה היה רצח לכבוד חמישה חודשים לפני הרמדאן. או חצי שנה אחרי, מה שנוח לך."

זמן: סוף אוגוסט 2012

הקצין: "הממשלה עתרה לבג"צ כדי לפנות את מגרון."

המציאות: הרבה דברים קרו בפרשת מגרון, אף אחד מהם לא כולל עתירה של הממשלה לבג"צ בבקשה לפנות את מגרון, משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא שהממשלה לא צריכה לבקש מבג"צ רשות לפנות יישוב, אלא אם כן בג"צ קבע קודם שהפינוי לא חוקי. הסיבה השנייה היא שבלי להיכנס לפוליטיקה, לממשלה הנוכחית ממש לא בא בטוב פינוי של יישובים.

תגובת המציאות: "עזוב, התייאשתי."

כמו שאתם רואים, קצינים לא יודעים לספר לנו את החדשות. נכון, גם בתקשורת מדברים שטויות, אבל עדיין לא שטויות כאלו. הדבר גרם לי לחשוב מה לעזאזל עושים בבה"ד 1 שמוציא כל כך הרבה קצינים - איך לנסח זאת בעדינות? - סתומים. כמובן, כדי לגלות יש צורך לעבור קורס קצינים, ואני ממש לא מוכן להסתכן שגם המוח שלי ייפגע ושאני אתחיל לספר שסבא"א מדווחים שלאיראן יש כבר חמש עשרה פצצות גרעין.

מה שכן, אם אי אפשר להבין קצינים או לעזור להם, יש לפחות לעזור לחפ"ש המסכן שככל הנראה מתעצל לקרוא עיתון והעדכון שלו במתרחש נשען על קצינים שלא יודעים על מה הם מדברים. לכן, להלן מדריך שיעזור לכם לפענח את המציאות מבעד למה שהקצינים מספרים לכם:

• קצין: "פלסטיני נעצר לאחר שהתכוון לעשות פיגוע." המציאות: פלסטיני נעצר כי הוא הדליק נפץ קרוב מדי למג"בניק.
• קצין: "המדינה מחזירה אלפי יורדים." המציאות: המדינה ביקשה יפה מאיפא"ק שיעזרו.
• קצין: "חוסיין מלך ירדן נפטר." המציאות: באמא שלך?
• קצין: "המשטרה עצרה עשרה חשודים במעשה." המציאות: מדובר רק בשלושה והם כבר במעצר בית.
• קצין: "אם פצצת אטום תיפול עלינו, כל ישראל תימחק." המציאות: אתה בטוח? אולי תבדוק עוד פעם?
• קצין: "יכול להיות שהולכים לבחירות מוקדמות, אי אפשר לדעת איך זה ישפיע עלינו." המציאות: הרס"ר יצטרך לטרוח להביא קלפי לבסיס.
• קצין: "אבו מאזן קורא לג'יהאד." המציאות: זה מה שליברמן אמר על אבו מאזן.
• קצין: "צה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם." המציאות: תנוחו.

כמובן, יש עוד הרבה שטויות שקצינים פולטים, אבל המדריך הזה יכול לעזור לכם לנתח לבד משפטים אחרים שהם אומרים. כמובן, שהדרך הטובה ביותר להתעדכן במה שקורה היא לטרוח ולקרוא עיתון/לראות חדשות. אגב, יש היגיון בהמלצה של אותם קצינים לקרוא עיתון, כי הם בעצמם לא טורחים לעשות את זה, מה שמביא לכך שהם מדברים המון שטויות.

כי אם קצינים - לא מקשיבים.

סופ"ש נהדר.

נ.ב כמובן, יש צורך להדגיש שמדובר בהכללה בלבד. לא כל הקצינים סתומים. רק רובם הגדול.

בינואר 2011, כשהייתה לי קצת פחות משנה בצבא, סיפרתי לכם על החלפת מפקד היחידה שלי. מאחר שתפקיד כזה הוא תפקיד שנמשך שנתיים פלוס, לא חשבתי שאי פעם אדרש לכתוב על העניין הזה שוב. נכון, אף אחד לא דורש ממני, אבל בגלל שאני לא יכול לכתוב כאן את דעתי על הנושא החם של "פצצה או הפצצה" (זה תמיד "פצצה או הפצצה", "ביבי או ציפי", "מכבי או הפועל". בישראל זה תמיד שתי אפשרויות, אף אחת מהן לא מוצלחת במיוחד), נשאר לי לכתוב על הטמטום הצבאי שאני חווה. החלפה של מפקד יחידה זה בהחלט משהו שיש לכתוב עליו בתיאור החיים הצבאיים.

אז ראשית, זה מבאס. לא כי המפקד הקודם היה טוב, אלא כי החלפת מפקדים זה סיוט שלא ברא השטן: זה תרגולים, מסדרים, התעללות שהניחום היחיד בה הוא שלשם שינוי לא רק החפ"שים סובלים ממנה, אלא גם הנגדים והקצינים. למה זה מנחם? כי בדרך כלל הם המתעללים, ככה שתמיד נחמד לראות אותם בצד של הקורבן. אם רק הם היו לומדים מזה משהו זה היה נפלא. אבל בקיצור, כשמפקד היחידה מתחלף זה כאב ראש לא נורמאלי, שחשבתי שאני אצטרך לחוות רק פעם אחת. אז חשבתי.

אז אחרי שכולנו תקתקנו את הבסיס, שוב החלפנו כולנו את המדים ולבשנו את מדי ה-א' שלנו (אלו אמורים להיות מדים ייצוגיים. אני לא רואה שום דבר ייצוגי במדים בצבע מוחטה שבהם אפילו החגורה בצבע של המכנסיים והחולצה, מה שגורם לכך שהלובש אותם ייראה כאילו הוא לובש סרבל בצבע מגעיל במיוחד), ובגלל תכנון גרוע מצאתי את עצמי עומד בשורה הראשונה בול מול הבימה עליה נערך הטקס, מול עיניהם של מפקד היחידה היוצא, מחליפו ומפקד היחידה הממונה. למה זה בעייתי? כי הרס"ר לא התחלף מאז הטקס הקודם, מה שאומר שעדיין מדובר באותו רס"ר כרסתן. זה מאוד בעייתי כי ההליכה הטקסית של הצבא מגוחכת למדיי, והכרס המתנדנדת שלו נותנת לכל הסיפור ממד קומי מוצק. הייתי שמח לצחוק, אבל זה בעייתי כשנמצאים מול יותר מדי אנשים שישמחו לתת לך תלונה רק כי צחקת בטקס החשוב של השנה מבחינתם.

אז שרדתי את הטקס, אבל משמועות מחיילים שמכירים מעט את המפקד החדש העסק הקשה רק לפנינו. אם לתאר זאת בציוריות, אפשר להגיד שהוא הולך לבצע בחפ"שים מעשה סדום, וממש לא בהסכמה. כל עוד אני אשרוד מובטחים לכם עדכונים חמים מהשטח.

בעיה נוספת היא שקצת לפני שהמפקד החדש נכנס לתפקיד, הסגן שלו התחלף. במקרה של הסגן לא מדובר בשמועות: הוא באמת מבצע בנו מעשה סדום. מלבדו הגיעו עוד כמה קצינים חדשים לבסיס, כולם בתחרות מי יותר צהוב ואידיוט מהשני. אני לא מעודד רצח או משהו בסגנון, אבל באמת שאני יכול להבין את הטעמים של סטלין לטיהורים שהוא ביצע בצבא.

זהו לפוסט זה, מקווה לשרוד כדי להמשיך ולעדכן פה.

שבת שלום.

נ.ב אם כבר בנקיונות בסיס עסקנו, יש לי שאלה: אני לא מעשן. למה אני צריך להרים סיגריות? אם מישהו רוצה לחנוק את עצמו עם סיגריות, שיבלה. יש לי שתי בקשות: הראשונה היא שיעשה את זה רחוק ממני. השנייה היא שאני לא אצטרך לדעת שהוא עישן בזמן שאני עושה עבודות רס"ר. בחיי שאם יכריחו אותי להרים עוד בדל מסריח אחד, אני מעלה באוב את סטלין שיעשה שחזורים לדבר שהוא הכי טוב בו - גם על קצינים וגל על מעשנים.