בזמן האחרון הכוכבים נכנסים לפוליטיקה בהמוניהם: שלמה מעוז הצטרף לליכוד; נפתלי בנט נהיה ליו"ר הבית היהודי; הבן של יצחק שמיר הצטרף לישראל ביתנו (ככה שבעצם הליכוד ביתנו הרוויחה בינתיים שני כוכבים), אבל כמובן שהשיאים הם בשתי מפלגות של המרכז שמאל: למפלגת העבודה הצטרפו נועם שליט, יוסי יונה, סתיו שפיר, מיקי רוזנטל, איציק שמולי והיד עוד נטויה; וכמובן שיש את יאיר לפיד שהקים מפלגה שלמה של כוכבים, שכוללת אותו, עופר שלח, יעקב פרי ועוד כל מיני אנשים שמלבד היותם ידועים בציבור אין ביניהם שום קשר.

אבל פה זה לא נגמר: מסתבר שכמעט כל אחד שיותר משלושה אנשים מכירים אותו שמקים מפלגה מקבל אוטומטית מספר דו ספרתי של מושבים בכנסת. אהוד אולמרט, ציפי לבני ומשה כחלון הם רק מספר דוגמאות לאנשים שאין סיבה שום סיבה אמיתית להצביע להם ובכל זאת העם נותן בהם אמון. המסקנה ברורה: בבחירות האלו כל מטומטם עם יחסי ציבור טובים יכול להיכנס לכנסת בתור ההבטחה החברתית/מדינית/בטחונית/שקר כלשהו של ישראל.

אי לכך ובהתאם לזאת, החלטתי להקים מפלגה משלי. מאחר וחוץ מכמה קוראים קבועים אף אחד לא מכיר אותי, עליי לצרף לרשימתי כמה כוכבים. להלן רשימת הכוכבים שלי:

• שלמה בראבא - אחרי ההופעה שלו ב"הערת שוליים", הוא בטוח יכול להיות שר חינוך מעולה.
• שחר חסון - אני לא אתן למופרע הזה איזשהו תיק, אבל כל מפלגה צריכה ייצוג למזרחים.
• רמי הויברגר - שלא יגידו שלאף אחד אצלי אין ניסיון בניהול ממשלה.
• גילה אלמגור - כן, סביר להניח שהיא תמות באמצע הקדנציה, אבל עד אז היא יופי של ייצוג גם לנשים וגם לגמלאים.
• ג'סטין ביבר - הוא יעלה במסגרת חוק השבות (יהודי מבית טוב) וכבר נסדר לו אישור לרוץ לכנסת לפני גיל 21. בכל זאת, מישהו צריך לממן את הקמפיין ולמשוך את הפקאצות עם זכות ההצבעה לקלפי.
• אמנון אברמוביץ' - מה? לכולם יהיה עיתונאי ולי לא?
• נתן זהבי - נאומי ההתנגדות שלו יעשו גלים בכנסת.
• דפני ליף - אני לא ממעריציה הגדולים, אבל כל אחד צריך במפלגה שלו איזה פעיל חברתי. למרצ יש את ניצן הורוביץ (שהיה פעיל כעיתונאי) ויחימוביץ' לקחה את שפיר ושמולי. בעצם, לעומת שני האחרונים, ליף היא לא כזאת בחירה רעה.
• גיורא איילנד - אם חייבים איזה גנרל ברשימה, אז לפחות אחד שעשה עבודה טובה.
• פרופסור ישראל אומן - גם נובליסט וגם הוכחה שאני לא אנטי-דתי באדם אחד. איך אפשר לוותר על זה?
• משה כחלון - הוא לא באמת הצלחה כזאת גדולה, אבל אם יש כל כך הרבה שיצביעו לו, מי אני שאתנגד?

הסקרים הפרטיים שלי חוזים לי מפלגת רוב של 61 מנדטים. אין קואליציות, אין סחטנות ויהיה פה שמח.

ותזכרו את זה בקלפי!

איזה חמודים הם במשרד התיירות, נכון?

לפני יותר משנתיים וחצי לעגתי לפרוייקט ההסברה העצמית של משרד ההסברה, שביקש ממי שקופץ לחו"ל להסביר לגויים שאנחנו מדינה מתקדמת, ולא איזה חירבה מזרח תיכונית כמו שנהוג לחשוב מדיי פעם. כי למה שמשרד ההסברה יעשה את העבודה שלו, אם אנחנו יכולים לעשות אותה בשבילו? ואני אפילו לא מדבר על זה שמדובר במשרד שאף אחד לא צריך, ושבמדינה מתוקנת (יש כאלה בחו"ל) הוא פשוט עוד אגף במשרד החוץ.

אז עכשיו הגיע תורו של עוד משרד שנחיצותו מוטלת בספק רב, משרד התיירות, לצאת בקמפיין שכולו אומר: "אין לנו כוח להתעסק עם השטויות האלו, תעשו את העבודה בשבילנו, בסדר?".

על מה אני מדבר? בתשדירי פרסומות חדשים, כל מיני כוכבות בשני שקל תשעים בשוק של רמלה-לוד שוכבות במארבים או מחפשות מים במדבר, ואז מגיעה עוד כוכבנית (שכחתי את שמה, והוא גם לא כזה חשוב), ומסבירה שכדי לעזור למדינה כל מה שעלינו לעשות זה לשכנע חבר מחו"ל שאנחנו מכירים לבוא לבקר בארץ. הפרסומת הזאת גרועה, אבל זה עוד החלק הטוב בכל העסק.

קודם כל: למה שאני ארצה להביא הנה חברים מחו"ל? מה, הם בעונש? אני רוצה שהם ימשיכו להיות חברים שלי, ולהביא אותם למקום שבו יעשקו אותם בכל קנייה של מזכרת ושההיצע של המקומות להיות בהם נע בין תרבותי ומזוהם לבין נקי ומשמים ממש לא מבטיח שהכיוון הזה יישמר.

אם באמת הייתם רוצים להביא הנה תיירים, הייתם משקיעים עוד כמה שקלים ומשלמים לרשתות בחו"ל שישדרו כמה ישראל זה מקום שנחמד לבקר פה, כמו שתמיד עולות הפרסומות האלו שמזמינות אותנו לבקר בטורקיה. אבל לכו תבקשו ממשרד שקיומו לא הגיוני להשתמש בהיגיון. הרבה יותר קל לבקש מאיתנו לעשות את העבודה בשביל הממשלה. מה הלאה? משרד הביטחון יבקש מאיתנו לשכנע חרדים להתגייס? משרד האוצר יבקש מאיתנו לחקור אנשים שנראה לנו שמעלימים מס? משרד החוץ יבקש מאיתנו לתקן את הנזקים שליברמן עשה? מה הלאה?

ושאלה אחרונה: נניח שהפרוייקט הזה רושם הצלחה מסחררת - איך תתמודדו עם שבעה מיליון תיירים שיבואו בפרק זמן כל כך קצר?

תחשבו על זה.

הבחירות בפתח, הפוליטיקאים במתח, הכתבים בשטח ואנחנו נידפק לנצח.

זאת סיבה מצוינת לעוד קטנה בפינה...

הפינה הזו הוקמה קצת אחרי שהממשלה הנוכחית הוקמה, מה שאומר שבבחירות הקודמות לא הייתה אפשרות למנהיגי העבר להביע את דעתם על המתרחש. לכן, בפעם הראשונה, המהדורה ההיסטורית של בחירות 2013. תבלו:

נשיא ארצות הברית ה-39, רונלד רייגן.

למנהיגי המפלגות, שלום.

ראיתי שאתם לא מוכנים להשתתף בעימות בחירות שנתניהו לא ישתתף בו, אז רציתי לבדוק כמה אתם מטומטמים.

תנו לי להזכיר לכם: בבחירות 1980 התמודדתי לנשיאות מול הפוסט-ציוני הזה, ג'ימי קרטר. אבל חוץ ממנו היה גם מועמד עצאמי בשם ג'ון אנדרסון. קרטר לא הסכים להשתתף בעימות שאנדרסון השתתף בו, אז אמרתי שאין בעיה ואני ואנדרסון עשינו עימות בלי קרטר. גם כיסחתי לאנדרסון את הצורה וגם קרטר חטף מכה לתדמית שלו, שגם ככה לא הייתה משהו.

נכון, דיבייטים לא קובעים כמעט כלום, אבל בשיטה היחסית שיש אצלכם כל נקודה שאתם יכולים לאסוף חשובה. אם היה לכם שכל הייתם אומרים "ביבי לא משתתף? סבבה. נתעמת בלעדיו". אבל אין לכם שכל. ככה זה גם נראה.

אבל שיהיה לכם בהצלחה.

שלכם,

רונלד וילסון רייגן.

שליט ברית המועצות ה-2, יוסיף סטלין.

לאביגדור ליברמן, שלום.

אין מה לומר, אני גאה בך.

לקחת מפלגה גדולה כמו הליכוד, לאחד לתוכה מפלגה סקטוריאלית כמו ישראל ביתנו ולהקים את ההבטחה הדיקטטורית של הבחירות הקרובות - כל הכבוד.

נכון, קיוויתי שתלך בדרכי שלי ותגיע לדיקטטורה באמצעות מהפכות, אבל אם אתה מעדיף להגיע לדיקטטורה ארצישראלית באמצעות השיטות של הפשיסטים הבני זונות האלו יימח שמם - גם עובד.

יאללה, פוטין מחכה לטלפון ממך, שאתם מוכנים לאיחוד.

שלך בחום,

יוסיף ויסריונוביץ' סטלין.

נשיא ארצות הברית ה-43, ג'ורג' בוש.

היי ביבי, מה קורה?

שמע, כל הכבוד לך, באמת.

מדהים איך אתה דופק את העם שלך כל פעם מחדש, והוא נותן לך עוד קדנציה.

פשוט להצדיע לך על זה.

עכשיו, אם לא אכפת לך רק לענות לי על שאלה: יש לך מושג איך אני עשיתי את זה?

דבר איתי,

ג'ורג' ווקר בוש הבן.

ראש ממשלת בריטניה ה-42, קלמנט אטלי.

שלי יחימוביץ', שלום.

נתחיל בזה: אני לא הייתי סוציאל-דמוקרט, הייתי דמוקרט סוציאליסט. אם את לא מבינה מה ההבדל, חפשי בגוגל. איך שלא יהיה, הדבר הכי קרוב למה שנותר מהמורשת שלי זה סוציאל-דמוקרטיה.

יש לי רק בקשה אחת אלייך: אכפת לא לבזות את מה שנשאר מהמורשת שלי? את מוציאה אותי מה זה רע.

ממש לא בידידות,

הרוזן קלמנט ריצ'רד אטלי.

נ.ב. משה כחלון, בהתחלה היה מאוד מצחיק שקראת לעצמך חברתי. עכשיו זה כבר שחוק. תפסיק עם זה בבקשה.

ראש ממשלת ישראל ה-12, אהוד אולמרט.

שאול, מה קורה?

רציתי להציע לשקול לעשות הסבת מקצוע לקוסמות.

באמת צריך כישרון ענקי בתחום כדי לקחת את המפלגה הכי גדולה בכנסת ולהעמיד בסימן שאלה את עצם קיומה בבחירות הקרובות.

בחיי, אפילו אצל שינוי, צומת והגמלאים ההתרסקות לא הייתה כל כך כואבת. ואנחנו עוד מפלגה שהצליחה להוציא ממנה ראש ממשלה.

אז תגיד, אחרי שהעלמת את המפלגה, יש סיכוי שלא שסוף-סוף לא נצטרך לשמוע ממך יותר?

בבקשה אל תדבר איתי,

אהוד אולמרט.

סגן נשיא ארצות הברית ה-44, דן קווייל.

יאיר לפיד, שלום.

שמע, בתור סגן נשיא הייתי דיי מגוחך. להלן כמה ציטוטים שלי: "אנחנו במסלול בלתי נמנע אל עבר חופש ודמוקרטיה - אבל זה יכול להשתנות"; "מי אשם בהפגנות? המפגינים כמובן. מי אשם בהרג? ההורגים כמובן"; עבור נאסא, החלל הוא עדיין בעדיפות גבוהה"; "אני חושב שביצעתי החלטות טובות בעבר וביצעתי החלטות טובות בעתיד" ויש לי עוד כמה.

מה שמדהים זה שאפילו עם כל הפדיחות ופליטות הפה הללו - לא הייתי מגוחך כמוך.

להת',

ג'יימס דנפורת' קווייל.

ראש ממשלת ישראל ה-1, דוד בן-גוריון.

אזרחי ישראל שלום.

אין מה לומר: נדפקתם, ונדפקתם חזק.

למי שתהה, זה הזמן להפסיק להקשיב לדיבורים שלי על עלייה לארץ וללכת להוציא דרכון זר.

בהצלחה,

דוד בן-גוריון.

ובברכת ברכות שלא יהרסו את המדינה,

סופ"ש נפלא.

נ.ב. ותזכרו את זה בקלפי!