אל תבינו אותי לא נכון. אני אכתוב על הבחירות, אמנם בצורה כזאת שאין בה עמדה פוליטית (יש לי עוד שלושה חודשים וחצי כחייל ואני רוצה לעבור אותם בשלום). אני פשוט לא אכתוב עליהן עכשיו.

"למה הוא מחכה?" אתם שואלים. ובכן, לכך שהבחירות יוכרזו באופן רשמי.

"אבל הן הוכרזו באופן רשמי," אתם אומרים. לא מדויק.

"מה פירוש לא מדויק?" אתם טוענים, "ביבי אמר שהולכים לבחירות." אתם צודקים, אבל זה גם מה שהוא אמר במאי האחרון.

"במאי האחרון זה לא היה רשמי," אתם מצהירים. אז זהו, שדווקא כן. העיתונות עסקה בזה, מדורי הסאטירה חבטו בזה (כולל אני), ו"ארץ נהדרת" אפילו הקדישו לזה שיר. מבחינת כולם זה היה רשמי.

"אבל שם זה נעלם הרבה יותר מהר," אתם מזכירים. חוכמה גדולה, ההצהרה הקודמת לא נעשתה בזמן פגרה.

"אבל אז היה לו את מופז," אתם מבטיחים, "הוא לא יכול לחזור על אותו טריק פעמיים." נכון, אבל בפוליטיקה יש מספיק מרחב תמרון כדי שהוא יוכל לדחות את הבחירות גם בלי לשנות את הקואליציה.

"לדעתך הוא יעשה את זה?" אתם תוהים. אני לא חושב, אבל כשאני נכווה ברותחים אני נזהר בצוננים, ועד שהכנסת לא מתפזרת, אני לא כותב על הבחירות.

"אבל עכשיו כתבת," אתם מרימים גבה. לא אני לא.

"כן, אתה כן," אתם משיבים. כוס אמא שלכם.

ושבוע טוב לכם. השבוע אמורים להצביע בדבר פיזור הכנסת, ככה שבסופ"ש הקרוב כשאני אחזור הביתה אני אולי אוכל להתחיל לכתוב על הבחירות עצמן. אם לא, תזכו לעוד פוסט מרנין על חוויותיי בגוף הכי לא יעיל על פני כדור הארץ.