יש לי פנטזיה, שאני מכיר מישהי, והולך לנו טוב, ואני- אני, בדיוק עצמי, בלי שום מסכות. ולאט לאט, אני מספר לה את כל הדברים שאני חושב שדפוקים בי. והיא אוהבת אותי. היא תגיד לי "גם אני בדיוק ככה" או "אני לא חושבת שזה מוזר בכלל" או "אני אוהבת אותך למרות זאת" או "אני אוהבת אותך בגלל זה". והיא תדע כל דבר בי שהוא חסר בטחון, עצוב, לא גברי, מפחד, נאיבי, חסר יכולת, קנאי, נבזי או טיפשי.
ואני אדע עליה כל מה שהיא יודעת עליי. ונאהב אחד את השני למרות הדברים האלה, ובגלל הדברים האלה. ויהיה לי טוב ואני אהיה מאושר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
