אחרי שנה שבה בניתי רק חומות פתחתי כמה מהן.וידעתי שזאת תהיה טעות..התכחשתי לזה כי ידעתי שאני לא רוצה להודות בזה.

אני אוהבת אותו..

ורע לי כי אני יודעת שזה לא הזמן הנכון ולא הבן אדם הנכון.

הכל הסתבך וזה נגמר בזה שהתרחקנו.

והמשפט 'אני רוצה לשכוח אותך' לא יצא לי מהראש לעוד הרבה זמן.

לשכוח?אותי?ממתי יש לי משמעות בחיים שלו?

מקבלת ממנו סמס בשש בבוקר , והתנצלות כמה שעות לאחר מכן.ומה הוא רוצה שאעשה?אני לא יכולה להמשיך להיות מטומטמת כל כך.נמאס לי להכאיב לעצמי והגיע הזמן שאקח דברים בידיים.

למרות שהוא הדבר הכי טוב שקרה לי השנה..

והגאווה על זה שהוא שלי, והחיוכים במהלך ימים כל כך אפורים..

אני לא רוצה לאהוב יותר.

במיוחד לא אותו.

אני צריכה המון זמן עכשיו, המון חומות נבנו חזרה ואני, מביטה בו במבט אדיש והולכת ממנו.

כמה פעמים יצא לי להגיד לו שאני הולכת ממנו והוא לא הבין.ולא העריך.

ועכשיו..אני רואה איך הוא מסתכל עליי.