סדין אדום הוא רק סדין

ברלין של סתיו
התרוצצתי לאורכה ולרוחבה, בימים ובלילות, ברכבות ובאופניים.
הרחובות מלאים בשלכת צבעונית,הקירות מעוטרים בגרפיטי מחתרתי,
הכל כל כך נעים ומתוקתק פה שבא לך לשנוא אותה, או לפחות להביא קצת הביתה. מה קרה, לנו לא מגיע?
ברלין היא לא עוד אחת שתחמם לך לילה קר בחורף גשום
ואוי כמה שהיא קרה,
היא זו שתרצה להביא לארוחת שישי אצל אמא גם אם לא ממש הצלחת להפטר מן הקבס שעולה בך מדי פעם לאורך מסילות הרכבת.
הכניסו אותי למכנס מחוייט וחולצה מכופתרת,
התגלחתי עם סכין גילוח - זה קורה אחת לכמה שנים, שלחו אותי לקשקש מול ערימת פרצופים בחליפות.
מזל שקר כאן, עוד הייתי מביא את הסנדלים.
הכנס מונה אלפי אנשים קטנים בחליפות שחורות וחיוכים קומפקטיים שבאו ללמוד עוד פרט שעשוי לנפח להם את חשבון הבנק בעוד כמה ג'ובות, לוגיסטיקה ברמת מגה-הפקה.
ואני.. אני הגעתי מוקדם לשתות מיץ תפוזים טבעי, ועוד אחד – רק בגלל השפע החינמי האינסופי הזה, אז מה אם זה ישלשל לי את הנשמה אח"כ.
העברתי מצגת (מרתקת כמובן), החלפתי כמה מילים עם כמה קולגות והתחפפתי לי לסמטאות ברלין, היא המתינה לי בסבלנות אצילית עד שהגעתי וכמו בכל יום חשפנו עוד פיסה וצרבנו עוד זיכרון יחד.

עד עכשיו נתקלתי בנסיעות עסקים רק בסרטים. זה קצת מוזר: נכנסתי למלון מפואר עם ספא, סוויטות יוקרתיות ומליאן אנשי עסקים. בכל פעם שאני עובר ליד דלפק הקבלה אני מתפלא שלא צועקים לי "ילד זה לא משחק כאן, צא החוצה!" ובמקום זה פונים אלי באדיבות - 'אדוני',
'אדוני' הם קוראים לי.. אתם מתבלבלים חמודים..
החדר ענק עם מיטה זוגית, מזגן, טלוויזית אל סי די, נוף שווה ומיני בר חמוד כזה מלא בכל טוב שתמיד תהיתי לעצמי מי נוגע בהם - במיני ברים האלו? זה עולה פי 2 מאשר לקנות את זה פה במכולת למטה - חושב לעצמי תוך כדי שאני פותח את חטיף הבוטנים ולוגם מהמים המינרלים מהאלפים של צרפת – לא פחות. בערב אני יושב על הבר סמוך ללובי ומזמין לי בלאק לייבל, מבקש להוסיף את זה לחשבון של החדר ומשאיר לברמנית הבלונדינית טיפ של יורו – כאילו שהם נוזלים לי מהתחת, לפחות.. 
מספרים פה שהעבודה משחררת, אני לא מתלונן (ומקווה מאוד שסבתא לא מתהפכת בקברה).
רק בריאות,
נשיקות מברלין,
אני - איש עסקים זמני