בשורה תחתונה

הרגעים האלה שאתה מנסה להסביר את עצמך כמו שצריך ואף אחד לא מבין אותך , אלו רגעים שבוא נגיד הכי מתסכלים בעולם.

ומה אפשר עוד להוסיף או לתאר.. או יש בתכל'ס עם מי לדבר שאפשר לדבר פה לקיר.. אל מסך עם כמה פיקסלים.. ועוד כמה אנשים שלא יודעים מי אתה שפה ושם נכנסים וקוראים.. ומזדהים איתך - שזה גם נורא מעודד. 

אבל מה שעצוב שהאנשים שסביבך לא מבינים אותך. 

יש מצבים כאלה ויש תקופות כאלה.. לא קריטי.. טבעי. 

הכל בפרופורציות.. בגדר השפיות. 

חוסר טאקט  זה דבר נפלא. שאין דרך טובה לתאר אותו שהוא תורם לכל מערכת יחסים חברית או זוגית מכל סוג שהיא... 

שיש אנשים שמאוד מוכשרים... שלא שוקלים מילים ( כמוני ) שלא מספיקה להם מערכת יחסית כושלת אחת כדי להבין את זה.. 

אלה כנראה שבקרוב תגיע עוד אחת.. 

העניין התמימותי בחוסר טאקט שהוא לא בא בכוונה הוא מגיע בקטע תמים. האוייב הכי  גדול שלך. 

שאתה בהתחלה מדבר ולא מבין מה  אתה אומר בעצם.. שוואלה אלו דברים שאף אחד בעולם לא רוצה לשמוע.. 

האח הטוב של החוסר טקאט זה כנות. שזה בא בקטע טוב, בקטע בונה מעמיד במקום, ששוקל מילים , ואומר מסרים שהם לא הכי חיובים בצורה מכובדת ויפה יותר.. שוואלה לא יזיק (לי) לקבל (קצת) שכל. 

אין , זה פשוט חבל.. שדבר כלכך טיפשי הורס דבר שהוא טוב ויפה.

ונחפש אשמים? נאשים אחרים? 

לא. 

הדרך הקלה ביותר היא להאשים אחרים, ולא את עצמך. 

נו ברור שתוריד את האגו שלך קצת לריצפה..? חלילה..

וואלה לפעמים צריך... קצת לרדת מהתחת שתפסתנו מעצמנו ולהודות... שלא היינו בסדר . 

וגם אם משלמים על זה בעתיד... או בהווה. כי אין מה לעשות למילים יש משקל..

ולא סתם אומרים 

לשקול מילים. 

טוב זה נשמע רשמי מדיי ואולי גם טיפשי .. 

תכ'לס אני לא יודעת למה חזרתי לכתוב.. אין לי הסבר הגיוני לכך.. אבל זה מה שזרם לי באותו הרגע.. 

באמת שזה בלוג של שנים.. וזה מטורף כמה תקופות עברתי איתו... אמנם תתקופה של הצבא פחות. אבל ניחא.. 

תמיד טוב שהוא נשאר ובכל זמן אפשר לחזור אליו ולכתוב בו .