Satisfaction.

נכנס ויוצא. נכנס ויוצא.

נמאס לי מעצמי.
אני נותנת לאופי המעצבן שלי לנצח.
אני מנסה שלא, אבל בכל זאת אני מתקשה לישון.
יש לי מקדחה בראש.
והזמן לא פועל לטובתי, מה שמטריד אותי עוד יותר.
ונמאס לי מגברים שנועצים בי מבטים ברחוב ונהגים שצופרים לי ומבהילים אותי.
ונמאס לי להרגיש עלובה ובודדה.
ונמאס לי מסיגריות.
ונמאס לי לחוש שהרצונות והיצרים שלי לא באים לידי ביטוי.
פשוט נמאס.

אני צריכה להשמין.
[מי אמר שאני באמת רוצה]
עוד כמה ימים אני בצרות.

ונמאסה עליי ההתעסקות באוכל. ומעצבן אותי שבגלל טימטום של אחרים אונסים אותי לכך.

הפסיכולוגית שלי כבר לא כ"כ רלוונטית, רק לדברים שיטחיים.
לעמוקים באמת אין מקום. וזה מעצבן אותי.

אתמול שמתי לב שהאף שלי גדל והחמיר ונהפך דומה לשל הוריי מיום ליום. זה מדאיג ומדכא אותי.
בכלל, לאחרונה אני מרגישה מכוערת מתמיד.
חוץ מכשאני עם איפור.
הלנצח אהיה תלויהי בצבעים?

אני מתחרטת שהרשתי לכם, וידעתי שאני אתחרט.
עובדה שזה לא מנע מבעדי, והיה ברור לי שזה לא יימנע.

נכנס ויוצא?