The Sky Is The Limit

עד שנזכרתי בסיסמה לקח לי זמן..

עברתי לקריה כבר בערך מסוף ינואר...

אני רוקדת סלסה שנה וחצי..

אין לי אישור עבודה.. למרות אולי בקרוב..

רע לי...

ידיד טוב שלי התגייס הולך לקורס קצינים כל הכבוד לו.. אני מעודדת אותו ותומכת בו, אבל אם מי אני אדבר מי יהיה שם שאני אצטרך.

 ידיד טוב שלי שאנחנו בקשר פחות טוב התגייס לגולני אחר לשריון עוד אחד לתותחנים..

כן תומכת ומעודדת אותם אין ספק לא אומרת להם מה שמתחשק לי לצעוק עליהם...

לא אומרת להם שאני רוצה אותם פה איתי וכן שפעם אחת אולי אני אהיה אנוכית..

תחזרו תהיו איתי פה עכשיו..

אל תעזבו, אל תלכו, תשארו פה לא צריך אותם בצה"ל בטח שלא שיהיה בקרוב מלחמה..

כמה סלסה כבר אפשר דיי נמאס

אני רוצה להפסיק חח אני מנסה לפחות עוד מלפני חצי שנה..

אבל זה פשוט לחיות סלסה..

אני מתקשרת לידיד שלי עושה לו אם הוא בא למסיבה הברזילאית שיש בשישי?

והוא עונה לי" "אבל זה לא סלסה"

לההה באמת?

אפשר לחשוב שצריך כל הזמן רק ללכת לזה אין הפסקות...

:)