The Great Gatsby
אולי תופתעו אבל לא יהיו כאן ספויילרים
למעשה אין ממש מה לספיילר, אם מתחשבים בכך שבסרט שאורכו כמעט שעתיים וחצי היתה עלילה שוות ערך לחצי שעה של סרט...
לשם גילוי נאות לא קראתי את ספרו של סקוט פיצגרלד אבל אני בטוחה שהיתה לו עלילה קצת יותר רצינית.
באז לורמן בדרכו שלו מסתכל על העולם דרך מנסרה. עבורו כל סיפור הוא פוטנציאל אדיר לתלבושות מדהימות, מוסיקה עצומה, שחקנים נוצצים, עשן לבן וטירות קסומות. ממש קשת של צבעים ואורות, רעש, פאר ומסתורין. אך מה שעבד היטב במולאן רוז', לא הספיק למלא שעתיים וחצי של סרט שמבוסס על אחת הדמויות הספרותיות המעניינות והידועות.
הסרט בוחר להציג לנו בתחילה את דמותו של גסטבי כמסתורין, כיאה לצורה בה הדמות מציגה את עצמה. הרבה סיפורים קיימים על גטסבי, כה רבים ונפלאים עד שהדבר ישר מעורר תהיות. גם דמותו של ניק קרוויי (טובי מקגווייר) תוהה על קנקנו של שכנו העשיר. אלא שאת מעטה המסתורין הסרט ממהר לקלקל, וכל סיפורו נחשף במלואו לקראת אמצע הסרט, וכך הופך גטסבי לסתם עוד אדם.
יותר מכך, במהלך דקות ארוכות אנחנו מקבלים רמזים וצללים לדמותו של גטסבי אך לא רואים אותו באמת עד לשלב יחסית מאוחר, אלא שכולנו יודעים מיהו גטסבי - זהו לאונרנדו דיקפריו שרבים הגיעו לצפות בסרט בזכותו... כך שאין שום הפתעה, וכל העניין היה לחלוטין סתמי ומיותר! וואו, תראו, זה לא הזקן או האישה או הליצן, זה לאונרדו דיקפריו! רציתי לצעוק לטובי מגווייר - למה אתה מופתע? רק כדי להזכר שהוא מגלם דמות, אולי האדם היחידי שלא יודע מיהו גטסבי...
ואם לא מספיק שאשליית המסתורין מתפוגגת לה במהרה, דוחפים לנו בכוח דקות רבות מתות של אנשים יפים, נגני סקסופון, תלבושות נוצצות, גרסאות הזויות לשירי פופ עכשוויים, בריכות מוארות, והרבה הרבה אלכוהול. חצי מהסרט מבלה טובי מגווייר אוחז כוס משקה בידו... אבל ניתן אולי לסלוח לכך כי הסרט מנסה לגלם אווירה - אווירת היובש האמריקאית של שנות ה-20 וה-30. איפשהו בסרט מדברים קצת על התקופה, על הכישלון של החוק, על הגזענות והאנטישמיות, על עושר הבורסה ועוני התעשייה, אבל כל זה רק משמש עוד תפאורה מיופת ומזוייפת יתר על המידה עבור הסרט.
המשולש הרומנטי של הסרט (נו זה לא ספויילר, אם ראיתם את הטריילר אני לא הורסת כלום)ממצה את עצמו רגע לאחר שהתחיל. הדמות ה"רעה" טום ביוקנן מעוררת יותר כבוד מגועל ואם אתם לא מאמינים לי תמתינו עד סוף הסרט. ומיס דייזי (קארי מוליגן) יש לי החשד מגולמת בצורה עמוקה מדיי, לשם שינוי היה צורך בעלה נידף ולא מועמדות לאוסקר. המעבר בין חוסר אונים ושטחיות לאינטליגנציה ובגרות היה מבלבל, לא הגיוני ולא תואם כלל למצב.
במשך דקות רבות ייחלתי למעט אינטרקציה בין הדמויות, קצת טקסט וקצת עלילה. תקוותי נענו לעיתים רחוקות ומשחקו של לאונרדו דיקפריו לא העניק לדמות מספיק צארם כדי להחזיק כל כך הרבה חלל בסרט. לרגעים התגעגעתי לדמותו הנבזית ב-ג'אנגו.
הבימוי היה ממש אובר מלודרמטי, התפאורה ואפקטי המחשב היו מוגזמים עד כדי זיוף שבו אפילו דיסני לא היתה מתגאה.
התקשתי מאוד לא להשוות בין טיטניק וגסטבי הגדול, שני סרטים מקבריים, ארוכים עד אינסוף, עם תפאורה משגעת ועלילה מינימלית שנמתחת עד אין קץ.
ייתכן ומהלך גילויו המהיר של גטסבי נועד כדי שהצופה יוכל להזדהות עם הדמות, הקשיים, המאבק, המהות לכל הפעולות, הרגש... אך בסופו של הסרט לא חשתי שום אמפתיה לאף אחת מהדמויות, הן נראו בעיני סתמיות או עצובות, אך בעיקר ובתכלית - פשוט פתטיות, כל אחת בדרכה שלה.
עכשיו אם תסלחו לי, גלגלתי את העיניים כל כך הרבה במהלך הסרט שאני צריכה ללכת לרופא שיחזיר אותן למקומן.
סיכום: עטיפתו של הספר ואין בו שום כלום מתוכנו...
ציון: כוכב וחצי מתאמץ 
ציטוט:
Jordan Baker:
Well, I don't care. He gives large parties, and I like large parties -
they're so intimate. Small parties, there isn't any privacy.
הדובדבן שבקצפת: אולם הכנסייה בטירתו של גסטבי, המקום היחידי בסרט שנשימתי נעתקה מרוב יופיו והדרו, המזכיר כנסיות או בזיליקות מפוארות באירופה. פשוט נפלא.
בשורה התחתונה: אפשר להסתפק בטריילר
http://thegreatgatsby.warnerbros.com/
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
