המגירה שלי
? |
| 5/2010
קצת לברוח, זה הכל.
בא לי לכתוב כמו פעם ולא כי פעם כתבתי יפה, ההיפך,
כי פעם זה היה קל.
לא היו לי מסננות בקצות האצבעות
והיו לי הרבה יותר מידי מחשבות מיותרות שלא היססתי לשטוף החוצה.
היה לי על מה והיה לי על מי
וידעתי בדיוק מתי טוב לי ומתי רע לי
ומתי אני יפה ומתי אני מרגישה מכוערת
ומתי אני חושבת- מאוהבת
ומה אתמול ומה מחר.
עכשיו הכל אחרת.
ולא שרע לי ואני לא מרגישה מכוערת
וכן- אני מאוהבת.
אבל אתמול נראה כל כך מזמן ומחר נראה כל כך ארוך...
כל רגע הוא רגע של עוד החלטה שצריך לקבל.
שום דבר לא מובנה מראש ולא הגיעו אלי ההוראות לשימוש.
אני שוב מקיפה את עצמי בחומות של חומריות
כדי.
אני אפילו לא מצליחה לתת לזה נימוק שישמע הגיוני.
אני חייבת משהו בשביל עצמי ואני אפילו לא יודעת מהו.
אני פשוט יודעת שהכל מושלם מסביב
אבל חסר לי משהו שלי, בשביל עצמי.
אולי אני באמת צריכה קצת לברוח, זה הכל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
