כלכך נשכחת.
זה מה שאני. נשכחת.
קל לעזוב אותי, קל לוותר עליי, קל לשכוח אותי.
כלכך חסרת משמעות.
ואתם אומרים שלא. ואני יודעת שכן.
אם הבן אדם שהייתי מוכנה להקריב עצמי למענו, בוחר לוותר עליי, בוחר להיות שלה כל כך מהר, מה זה אומר עליי?
נשכחת. מיותרת. טיפשה.
מתחת לאף שלך כל זה קרה ואיפה את היית?
את חיכית לו, את אהבת אותו, את רצית אותו. והוא זרק את זה. זרק אותך. זרק את העבר, ההווה והעתיד שלך, שלכם.
ואת מסתכלת על עצמך. ומה את רואה?
אישה שבורה. כואבת. מרוסקת. מתחרטת. עם כלכך הרבה שאלות. כלכך מעט תשובות.
ואת עדיין רוצה אותו. את רוצה שהוא ישק לך, שילטף, שיגיד שהכל היה חלום מכוער והוא עדיין שלך כמו שאת שלו.
ואת לא יכולה להסביר את התחושה של לדעת.
לדעת שאת שלו לתמיד. לדעת שבסוף הוא יתחרט כי גם הוא שלך לתמיד, ועכשיו..עכשיו הוא רק קצת מבולבל.
הוא יחזור לעצמו, הוא יתחרט.
כי אהבה כמו שלכם יש רק פעם בחיים. הגודל שלה, העוצמה שלה, הכנות שלה.
והוא גבר צעיר, חייל שבטח רוצה להתנסות.
ואת כהרגלך אוהבת אותו בוגר מדי. אמיתי מדי.
את מצפה לדברים שהוא לא רוצה לתת לך עדיין, או שלא יכול.
אבל את יודעת שכשאת אמרת לו שהוא היחיד שלך, שהוא היחיד בשבילך, התכוונת לזה.
וכשהוא אמר שאת החיים שלו, שאת היחידה שלו הוא התכוון.
ועכשיו, עכשיו הוא קצת לא עצמו.
הוא מושפע מהחבר'ה בצבא. הוא מסונוור מההערצה של הילדות ב"אחריי".
ואת מחכה לו שיבוא.
מחכה לו שיבין מה שהוא עשה. ה שהוא בחר לעזוב.
מחכה לו עם זרועות פתוחות ומקבלות.
ושואלים אותך, ואומרים לך שזה לא מגיע לו. לא מגיע לו אותך.
ואת בתוכך נשברת. כי את יודעת את האמת.
שאת כלום בלעדיו, שאת צריכה אותו שיהיה איתך.
צריכה שיגיד לך-"בייבי יהיה בסדר. אהובה שלי אל תלחצי.".
אבל הוא כבר לעולם לא יקרא לך ככה. ואת נשברת רק מהמחשבה הזו.
גופך מתמלא בחילה, עינייך מוצפות דמעות. והראש מנסה לחשוב מחשבות אחרות, שונות, מחשבות שלא יכאיבו ככה.
וכל היום שלך מלא בו. במחשבות עליו. כבר חודש ו4 ימים שאת לא מעכלת את שקרה. כבר חודש ו4 ימים שאת לא מפסיקה לאהוב אותו למרות הכל.
ואת כלכך רוצה לשמור עליו. להגן עליו. והוא לא נותן לך.
את צריכה את השיחות איתו. את צריכה את השתיקות איתו. את צריכה את החיבוקים שלו. את צריכה את המגע הכל כך בטוח, המגע שחשבת שתמיד יהיה שם, המגע שנתן לך להרגיש כל כך בטוחה ואהובה.
אבל, את אוהבת אותו. זה לא מתאים לו. זה לא מה שהוא רוצה. זה לא מה שהוא צריך עכשיו.
ולמרות שבורה. שבורה לחלקים כלכך קטנים, קרועה לגזרים.
ועדיין כל חלק, כל גזר כמה לו. רוצה אותו. מתגעגע אליו. מתגעגע אליכם.
______________________________________________________
יש את נופר הראלית ויש את נופר שמרגישה.
הלוואי שנופר הראלית הייתה שולטת בי כעת.
______________________________________________________
תסתכל לה בעיניים
תינשך את השפתיים
עד שזה יכאב לך קצת
בתוך תוכך היא מחכה
שתקפוץ לתוך המים
ותפתח את העיניים
עד שזה ישרוף לך קצת
בתוך תוכך תדע
בוא, בוא ותעזור
לשפוך טיפה של אור
לתוך החור
החשוך הזה
רק אל, אל תיסע רחוק
לא אל תעזוב
כי ככה זה לאהוב אותך
______________________________________________________________
שלך לנצח. למרות ועל אף הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
