נמאס לי כבר. מיציתי את זה. אפשר לעבור הלאה?
נמאס לי לחשוב עלייך, לרצות אותך, להתגעגע אלייך. נמאס לי. יש לי בחילה ממך. יש לי בחילה ממני.
כבר חודש ושבוע שיש לי בחילה באופן תמידי.
והלוואי והייתי מגזימה.
וכמו פתטית, כמו מסכנה, מנסה לדבר איתך, להפגש איתך. אבל אתה דוחה אותי שוב ושוב.
למה זה מגיע לי? למה מגיע לי יחס כזה נוראי? למה מגיע לי הזלזול הזה?
והיום זה שנה. שנה. ואני היחידה שעוד אכפת לה.
נמאס לי לבכות. פשוט נמאס לי. אין לי חשק יותר לכלום. לקחת ממני את הכל חוץ מאת הכאב. את זה השארת לי, אתה אפילו לא גבר מספיק כדי להתמודד עם זה.
אז לך. לך עם ילדה שקטנה ממך בשלוש שנים. לך עם אחת ששכבה והתמזמזה עם חצי עולם. לך עם מישהי שלא התרחקה מבחור עם מחויבות, שלא התרחקה מבחור שיוצא עם חברה שלו שנתיים ו8 חודשים. זה לא אומר לך מי היא? זה לא אומר לך שהיא שמה זין על מחויבות?
בחורה שעשתה כזה דבר לבחורה אחרת, אין לה כבוד למערכת יחסים. וסופה, סופכם כבר אפשר להגיד, מוכתב מראש.
והיא תבגוד בך כפי שאתה בגדת בי. והיא תכאיב לך כמו שהכאבת לי. ואולי אז תדע להעריך מה שהיה לך וזרקת.
ואתה מוזמן להפסיק להגיד לאנשים שנפרדנו. תתמודד עם האמת. זרקת אותי בצורה הכי ילדותית [ואולי בגלל זה אתה הולך עם ילדות..אולי הייתי בוגרת מדי בשבילך], הכי נוראית שיכולה להיות, הכי משפילה שיש וזה, יקירי, לא מגיע לי.
תגדל ביצים. תשא באחריות של מה שעשית. שברת אותי, ריסקת אותי והשפלת אותי. להתמודד איתי שעה מהחיים שלך אתה לא מסוגל?
אגואיסט. אתה חושב רק על עצמך. זה מה שלימדו אותך בצבא? זה מה שהפכו אותך להיות? אגואיסט שלא מסוגל להתחשב ברגשות של אחרים?
אני מסרבת להאמין אבל אתה לא נותן ממצאים אחרים.
אז אני אפסיק.
אני חייבת להפסיק לאהוב אותך. לאתה החדש לא מגיע אותי.
ועדיין, כמו אידיוטית, כמו מטומטמת, מפגרת אחת גדולה, עדיין אוהבת אותך ועדיין שלך.
מפגרת היית ומפגרת תשארי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
