לא משנה כמה תנסה למנוע את זה, כשמישהו אוהב... הוא אוהב.
לפני זה האבה בשבילי הייתה שטות, הייתה לחבב מישהו בלי שיהיה לי איכפת מכלום. עכשיו אני מתחיל להבין שהאהבה עוברת מצד אחר. האהבה היא כלכך מוזרה לפעמים, כלכך לא ניתנת להסבר. נולד בקרוב מתקדם ומתקדם? ומה רוצה האהבה? להיות שייך, זה מה שהיא רוצה? אפשר להיות שמח להסתכל על האדם שאתה אוהב כשהוא מאוהב במישהו אחר? אפשר לאהוב בלי להיות אגואיסט? אני חושב שהתחלתי להבין את האהבה כשהפסקתי להיות אגואיסט, שהתחלתי לעשות דברים בלי לחכות לשום דבר בתמורה.
לאהוב עושה טוב, אבל לפעמים זה לא מספיק, מישהו צריך משהו נוסף, צריך תשובות? מה עושים? מה עושים? זאת שאלת המיליון.
אנחנו כלכך דואגים למה שאנחנו.
באמת חשוב כלכך מה אנחנו? או חשוב מה שאנחנו מרגישים והאהבה שיש לנו למישהו אחר? אנחנו יכולים להיות ה"אקס" של מישהו, אבל זה לא אומר שהאהבה שלנו נחשבת לעבר.
החבר שלי, ה"אקס" שלי... אלה מילים. מה שחשוב זה לא המילים, מה שחשוב זה דבר אחר, זה מה שבאמת שונה, ההרגשה, גם אם נשים לה שם או לא, זה הדבר היחיד שיש לו רגש. לא משנה מה שאנחנו, חשוב מה שאנחנו מרגישים ומה שאנחנו עושים. אני לא יודע מה נאחנו אבל... כמה שאנחנו אוהבים!
וזה לא על החיים שלי או משהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: