היא גרה בתוך עצמה

לא פותחת דלתות לאנשים

לפעמים פותחת חלון, לצערה סוגרת אותו מהר בעת סערה

לא נשארת ללמוד מהטיפות גשם

גם לא מעריכה את הטיפות שנכנסות דרכו

וגם שיש לה בנאדם שהיא רוצה קרוב

היא לא תדע להגיד את זה. היא לא תדע לבקש

היא מצפה שכל העולם יינחש וידע לבד 

אבל מי יודע מה עובר בראש הזה, אפילו לא היא בעצמה

איך מישהו ידע אותה באמת?

תחושת בדידות של היום הזה משולבת בעייפות מרירה

האמת שאני לא יכולה לתת את כל כולי לאף אחד יותר

אם אני רק ארשה לעצמי להיפגע ממישהו

גם אם הוא לא מתכוון

האמת שזה מפחיד אותי כי רק ככה אני יכולה לראות את הסוף

לא מסוגלת 

ואי אפשר שלא להיפגע כי זוהי מהותה של האהבה. ויתורים, סיכונים, שבירה. 

ומי יקבל את זה שאני לא מסוגלת ללכת עד הסוף?