הולנד סופסוף בגמר. לפני שתם עשרה שנה חנקתי דמעות כשרונאלדו והחזירים שלו הדיחו בפנדלים את הכוכבים הכתומים ובראשם דניס ברגקאמפ, השחקן האהוב עלי אי פעם. הוא היה אדיש, הוא היה קלאסי, הוא היה מקצוען אמיתי. השפיץ האלמותי שלו מול ארגנטינה ברבע גמר של 98', אחח, אם לא ראיתם את זה אתם לא יודעים מה אפשר לעשות עם הגפיים התחתונות שלנו. זה לא הבלאגן הווכחני והחצי מזליסטי של רובן, זה הניצוץ של דניס שעושה לי את זה. אז אולי אנחנו בגמר, אולי ניקח את הגביע, אבל הולנד, את לא באמת בלב שלי...בינתיים נו.חוצמזה שאני גדול מדי בשביל כל הרגשנות הזו כלפי ספורט. כל פעם שאיזה שער/כרטיס אדום או סתם מהלך יפה מרטיט לי את הלב, אני ממהר לתקוף את הגיחוך שבעניין. מה אני לוקח ללב? זה באמת חבורה של אנשים שרצים אחרי כדור ואת רובם אני כנראה משפיל בטריוויה ולא חולק את אותו הטעם בספרים ומוזיקה. אבל משהו בגודל, בהתנגשות הלאומית הזו על הדשא, מלחמה אמיתית שאף אחד לא יודע איך תיגמר ואף אחד לא באמת מת עושה לי את זה. זו מנטרה לא רעה למכור לכל מי שמרים את האף ב"מה אתה אשכרה רואה תכדורגל הזה?!". כן, כל העולם מסי וגם אנוכי.
את "אלה תולדות" זנחתי למרבה האכזבה ובניגוד לציפיות בהזדמנות הראשונה, כשנתקעתי מחוסר מעש בתל אביב הגנה. צומת ספרים, שד' טוענת שהם הרוע בהתגלמותו אבל אני סאקר של המבצעים שלהם דאגו לשתול דוכן מפתה ו"ינקי מקונטיקט בחצרו של המלך ארתור" של טווין נצץ לי יותר מכולם( 20 שקל נו). עכשיו אני כבר באמצע, אבל שעון החול לגמור את תולדות עד שד' חוזרת הולך ואוזל...
יש לי קטע חדש עכשיו עם סרטים קלאסיים מפעם. תנו לי את זה במונולוגים ארוכים ואפקטים גרועים ואני אשקיע ממיטב זמני לצפות בזה. כבר ראיתי את "חתולה על גג פח לוהט" ו"תותחי נברון", ועכשיו גם לי כה ברור שאליזבת' טיילור היא היפה בנשים וגרגורי פק רולס. א' טוען כמובן שהכל חלק מפולחן האישיות שלי והתוכנית הברורה שלי להיות האיש המתנשא בעולם. האומנם? אני מתכוון להתמודד עם קלאסיקה כמו "קזאבלנקה" ואז לראות אם יש משהו בתוכחותיו של א'. אולי באמת נשאבתי לגל ה"פעם הכל היה יותר טוב" שאני כה מתנגד לו בדרך כלל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
