היקום על פי עוז

הדרך הזאת שבה אני מחלק את החיים לדברים שאני רוצה ודברים שאני לא רוצה מצחיקה אותי כל פעם מחדש. מה זה משנה אם אני תקוע בפקק שעתיים או יושב על ערסל ונח? שני המצבים ייעלמו כלא היו מספר שניות לאחר מכן. התחושה שיש לי בשני הארועים היא רק התגובה שלי אל האירועים עצמם, ואם הייתי מפסיק להתעסק באירועים ולומד לייצב את התגובה שלי לטובה ונעימה, באמת שלא היה איכפת לי מה קורה לי.

מה זה משנה אם צוחקים עלי או נותנים לי כבוד, מה זה משנה אם חושבים שאני חכם או חושבים שאני מנותק מהמציאות, הכל בעיני המתבונן, הכל קורה ונעלם, עולה ויורד, מתרחש וחולף כהרף עין. הנה עברו להן שנתיים מאז שעברתי לארצות הברית, הנה עברו להן חמש שנים מאז שהכרתי את קרן, הנה חלפו להן 30 שנים שמסתכמות לתחושת ההכרה שאני נושא איתי.

כשאני בוחן את החיים שלי אני רואה שהכל משתנה ללא הרף, האנשים שהיו קרובים אלי בעבר רחוקים ממני, מקומות שהיו קרובים לליבי רחוקים ממני, אפילו ספרים,מאכלים ותחביבים שאהבתי בעבר כבר לא מדברים אלי. רק דבר אחד תמיד היה שם, תמיד יהיה שם, אותה תחושת הכרה של מתבונן, אותה תחושה של גיבור בסרט של עצמי.

כבר הרבה זמן שאני תוהה על החיים כפי שאני רואה אותם, מדי פעם נפלתי ושאלתי מה הטעם? אך במרביתו המוחלט של הזמן ידעתי שיש טעם, ידעתי שישנה משמעות, הבנתי שאני צריך להמשיך לחפש, להמשיך לחקור, להרגיע את האגו  ולהיזכר.

 אני כעת מרגיש שמצאתי חלק מהתשובות שחיפשתי.

בחודשים האחרונים גיבשתי את דעתי לגבי משמעות החיים בעולם הזה. כל החוויות והארועים שקורים לנו מתרחשים כדי שאנחנו נתעורר, כל החוויות הללו, כל הרצונות הללו, כל האכזבות, הקשיים וההצלחות הם חסרי משמעות בפני עצמם אך חשוב שהם יקרו כדי שאנחנו נתעורר, כדי שנדחוף את עצמנו לרמה רוחנית/רמת מודעות גבוהה יותר.

הארועים בעולם הזה קורים אך ורק על מנת לדחוף את הנפש להתעוררות. כאשר הנפש הולכת לכיוון נכון קורים לה דברים נעימים, כאשר היא הולכת למקום לא נכון קורים לה דברים פחות נעימים. בסופו של דבר עושה הרושם שההנאה והכאב בחיים מקבילים למשחק הילדים "חם-קר". 

מי שמתעקש להאמין באמונות שלא מקדמות את הנשמה שלו ייתקל פעם אחר פעם בקושי ובבעיות והסיבה לכך היא שהקושי והבעיות הם הזדמנויות להתעורר, הם שם בשביל לדחוף אותנו לשאול מה הטעם, למה זה קורה, מה המשמעות שלי בחיים.

בתקופה שלנו, התרגלנו למחשבה שמהות החיים היא דבר לא חשוב. קיבלנו את החיים כמובן מאיליו ושכנענו את עצמנו שיותר רציונלי לא להתעסק במה שאנחנו לא מבינים מאשר לחפש תשובות במקום שהרציונל שלנו לא עובד בו. אנחנו מתייחסים אל עצמנו כעלים ברוח, כאבק, חיים באותו המעגל, עם אותם הארועים, עם אותן ההצלחות, עם אותם הקשיים, עם אותם הלקחים פעם אחר פעם.

ההתעוררות מתרחשת כאשר אנחנו מבינים שעלינו לשנות כיוון, כאשר אנחנו רוצים להרחיב את רמת המודעות שלנו. היא מתחילה כאשר אנחנו מצליחים לראות את המחזוריות הנוכחית שבחיים שלנו, שאנחנו פתאום רואים שאנחנו חוזרים על עצמנו שנים על גבי שנים. לאחר מכן, אנחנו מתחילים להבין שהחוויות שאנחנו עוברים הן לא לשם החוויות אלא לשם הלקח שטמון בתוכן ועד שלא נבין את הלקח החיים יחזרו על עצמם, ואנחנו נתקל באותה הגברת בשינוי אדרת. זאת הסיבה שאדם שעוזב את אישתו בדרך כלל ימצא את אותה האישה בדיוק, שאדם שעוזב את מקום עבודתו מוצא את אותה העבודה, שאדם שלא מסתדר במקום אחד עובר למקום שגם בו הוא לא מסתדר.

ההתעוררות היא תחילת המשחק האמיתי, משחק מרתק בו החוקים פשוטים וקבועים אך יש לגלות אותם בעצמנו, משחק בו הכל מותר והכל אפשרי, שיש בו שלבים שאנחנו צריכים לעבור וזמן קצוב לעבור אותן אחרת אנחנו מתחילים מחדש. 

שיהיה לכולנו בהצלחה.