לפחות אתם לא יכולים להגיד שאני לא עקבית, גם פעם קודמת עידכנתי אחרי שלושה חודשים של דממת אלחוט.
ומאז הספקתי להיות בחו"ל ולהדריך ט'... ולצאת לטיול פתי"ש.. אבל למה לקצר , יש לכם שביתה שלמה לקרוא את הכל בפירוט:) שנתחיל?
הכל התחיל לפני 33 שנה.. כשאמא ואבא שלי אנשים משעממים מן השורה החליטו ללמוד ראיית חשבון.. המבטים נפגשו האהבה פרחה ובלה בלה בלה ( באמצע גם היה מעשה שובבות של הגברת זהבה חבה להלן אמי הביולוגית שהוסיפה במחברת של המורה קו ליד הח' של החבה כדי שזה יראה כמו תבה וכך עברה לשבת ליד בעלה לעתיד סבי שריג. אוך כמה רומנטי.) בסוף מצאו עצמם נשואים שלושים שנה עם שלושה ילדים מוצלחים מינוס.. ומה יותר מקסים מלחגוג של יום הנישואים ה30 בנסיעה לקרואטיה-איטליה-סלובניה עם כל המשפחה?? אחרי שיכנועים רבים יצאנו לנו לדרכנו.. באמת שמגיל ארבע הספקתי לשכוח מה זה להיות עם עוד שני אחים בני 25 ו28 ,ילדים בנפשם, במושב האחורי באוטו שהנסיעות נמשכות כמו נצח.. בהתחלה אמא הייתה אופטימית והביאה ספר חידות חשבה שזה יעסיק אותנו.. אחים שלי לעומת זאת היו יותר יצירתיים וחשבו יותר בכיוון של .. להפוך אותי לאחד מגיבורי הילדות שלהם ומפה לשם מצאתי את עצמי בדמותו של קני מהסאוות'פארק עם אוכל תקוע בפה..
כשהתחלנו כבר להתחרפן החלטנו שאחד האחים שלי ינהג כדי שלא נצטרך לשבת אחד ליד השני הוא עבר קדימה התחיל לסוע פתאום מצאנו את עצמנו בין שתי רכבות חשמליות על המסילות שלהם במדרכוב במקום באסור למכוניות להכנס אליו! וכמו מפגרים נסענו בין רכבות חשמליות עד שעלינו על המדרכה בסוף כדי לצאת מזה..מאותו רגע הבנו שעדיף שאבא יינהג.. זה היה בדיוק ביום שבו החלטנו לעזוב את סלובניה ולעבור לאיטליה.. אבא ברבר משהו על איך שהכל השתנה מלפני עשרים שנה להיום ( כמובן בעיקר מבחינת האוכל, עזבו את זה שהיה שלטון קומוניסטי והייתה מהפכה, העיקר שהקבבים הם לא מה שהיו פעם..) הגענו לגבול והוא רואה שהרימו את המחסום הוא נוסע... ותוך כדי אומר 'רואים? באירופה אין בעיות כל המדינות חברות אין בעיה לעבור ממדינה למדינה..' פתאום איזה כושית שורקת לו ומתחילה לרוץ אחרי האוטו שלנו כי לא עצרנו לבדיקה ואנחנו לא יכולים לדבר מרוב שאנחנו צוחקים... והיא רק התחממה עלינו עוד... אני מודה שתקרית המחסום עזרה לנו להעביר שלוש שעות מהנסיעה בירידות על אבא שלי אבל בכל זאת נשארו לנו עו ארבע שעות ולא הצלחנו למצוא את התנוחה הנכונה להרדם וכשהתייאשנו גם מזה פתאום ניצת בראשו של ירון - אחשלי רעיון.. טל בואי נעקוב אחרי המגבים.. ואז במשך לילה שלם כל פעם שאמרנו מגבים מיד העמדנו את הידיים ובתנועה רצופה עקבנו אחריהם עם הידיים והראש.. על שנרדמנו... כשהגענו בסוף לאיטליה. כמובן שמשפחה הרפתקנית כשלי לא תבזבז דקה על שינה ומיד יצאנו לנו לחפש קצת אקשן ונקלענו לתוך פסטיבל האוכל והיין .. במקרה.
טוב יש לי זיכרון דפוק אז רוב הנסיעה מחוקה לי אבל .. הטיסה דווקא לא..
הגענו לנו לשדה התעופה בשעה תשע כשהטיסה הייתה אמור לצאת באחת עשרה וחמישה.. אבל אין מה לעשות את האוטו חייבים להחזיר עד תשע. אז החזרנו אותו ( אחרי שמצאנו את הרשיונות רכב בתיק רחצה..?!?!) וראינו טור ארוך בצ'ק אין.. ( ארוך.. שיוצא מהשדה תעופה ועולה על המדרכה..לשם ההבהרה.) טוב אז אני הסתננתי פנימה לראות מה הבעיה וראינו שלא פתחו אפילו את הצ'ק אין.. ושיש טיסה לישראל ( לא שלנו) שיוצאת עוד 10 דקות והם עוד לא עברו צ'ק אין. אז הבנו שאין מה לעמוד בטור סתם גם ככה אנחנו הטיסה האחרונה אז הלכנו לשבת בבית קפה של השדה תעופה כמו משפחה משכילה ממוצעת כל אחד הוציא את הספר שלו .*קוראים קוראים. קוראים קוראים* ואז הבחנתי באדם מוזר בוהה בנו.. כולו היה לבוש לבן, נעליים מכנסיים חולצה ז'קט שיער כובע.ואמרתי לאבא בשקט יחסי.. "אבא האיש הזה בוהה בנו" ואז האיש התקרב אלי ואמר... 'איזה יופי! אז אתה ישראלים? אתם במקרה שייכים לטיסת ארקיע לישראל של רבע לשתיים עזרה? מצויין אז אנחנו מוכנים לטיסה ומחקים רק לכם' ( השעה הייתה רבע לעשר..) טוב אז עברו צ'ק אין.. עלינו לחדר המתנה כבר נכנסנו למטוס ( אחרי שגילינו שפיצלו אותנו לגמרי וכל אחד מאיתנו בחלק אחר של המטוס ..) פתאום נשמע קול " שלום, אני הקברניט שלכם, צר לי לבשר לכם שלא נוכל להמריא כי יש לנו קרח על המטוס ואין לנו את הציוד המתאים כדי לטפל בזה, תאלצו להמתין למרות שבכל זאת נצא לפני הזמן אז אין צורך להתרגז.." טוב אני נרדמתי מרב שיעמום התעוררת באחת וחצי (והתברר שהמראנו באחת) למשמע צלצול פעמון ואחריו קול נוסף " שלום, כאן שוב.. הקברניט שלכם, אם ישנו רופא על המטוס אנא ממך הזמן את הדייל" התעוררתי לא מבינה מה קורה ומתתי להשתין... רציתי לקום אבל הזוג זקנים שישבו לידי ישנו ואז הזקנה העירה את הזקן ואמרה לו ללחוץ על הכפתור. מסתבר שזה שיושב לידי רופא וזה שיושב מאחורי חולה :/ טוב לפחות הוא יקום עכשיו ואזאני אוכל ללכת לשרותים.. אז קמתי הלכתי לשירותים כולי חולמנית ומתה להמשיך את החלום שלי.. ואז איזו אישה הסטרית ( מין הסתם אישתו של החולה ) עצרה אותי ואמרה לי שהוא מבצע עכשיו בדיקה מאד חשובה ואני לא יכולה לעבור. עשר דקות עמדתי כמו מטומטמת ישנה בעמידה.. עד שהוא סיים. כשכבר התיישבתי במקום ראיתי את המשכו של החלום במוחי ואז משום מקום הגיחה לה אישה ושאלה את זה שישב לידי אם יש לו במקרה תרופה ללחץ באוזניים ( כי כל רופא יותר לחופשה עם תיק קליני מקרה ו... לא!) הבנתי שלהירדם אנ כבר לא אצליח. הוצאתי את הMP4 ששמרתי כל הנסיעה את הבטריה למטוס.. ואז הוא החליט להשתפן לי ולא לפעול... הוצאתי ספר ומשכתי את הדקות עד לנחיתה... ואז נחתנו וקולו של הקברניט התגלה אלינו בשנית. " שום כאן הקברניט שלכם לצערי תאלצו להמתין מעט כי השרוול שמחבר אותנו לשדה לא נמצא ואנחנו ממתינים לאוטובוסים שיבואו לאסוף אתכם, אין לכם מה לכעוס עלינו כי זה שירותים של השדה ואם כבר מדברים על שירותים *ציחקוק קל נפלט מפיו של הקברניט הנ"ל* הם נסגרים ברגע זה... "אחרי רבע שעה יצאנו סוף סוף לחופשי והגענו הביתה מלאי חיוויות ורדופי שינה.
בזמן הנסיעה פחות או יותר הספקתי לשכוח את היותי מדריכת ט' ואז בערך שבועיים אחרי שנחתנו היה לנו טיול פתיחת שנה.. יום לפני הטיול הכנו לקנות אוכל לטיול היה מצחיק היה משעשע ואני ולירן היינו צריכות ללכת לבית ספר כשכולם היו צריכים ללכת לשבט לסדר את כל הדברים שקנינו באולם. טוב, אז יצאנו עם העגלה מהסופר כי לא יכולנו לסחוב הכל והורדנו את כל השקיות ליד התחנת אוטובוס .. תומר ( אחד החניכם) הסיע אותי לסופר כשאני בתוך העגלה.. פתאום ראינו את האוטובוס שהוא אמור לעלות עליו מגיע אמרתי לו לרוץ.. הוא שם אותי עם העגלה באמצע אי תנועה ורץ... אני כמו מפגרת תקועה בתוך עגלה בכביש ראשי במרכז הכרמל... חשופה לעיניי כולם :| ואז לירן אמרה לתומר: " תומר תגיד איפה טל?" והוא אמר " אה... השארתי אותה שם" והיא רצה אלי וחילצה אותי... יום למחרת התייצבנו בשבט ואמרתי לעצמי עם התחלה כזאת מצחיקה איך יכול להיות לא טוב?! התחלנו לסוע... כל החניכים הגיעו בזמן הכל היה בסדר ואז הם התחילו עם השירים שלהם והם עמדו והנהג התחיל לצרוח עליהם שהם לא בטריבונה ( ובדרך זו זכה אותו נהג לכינוי מר טריבונה..) ואז אני שיר ולירן ( המדריכות) קלטנו ששכחנו את הבשר והגבינה במקרר... טוב אז עצרנו ביגור הקפיצו לנו את האוכל המשכנו לסוע לא הספקנו לרדת מהאוטובוס חניכים שלנו כבר הדליקו רימון עשן.. צעקות שיחות שטויות... ארוחת ערב. התחלנו לבשל וועדת סלט הקטנונית טענה שהם לא יכולים לחתוך סלט בלי שיש להם סכין וקרש חיתוך הלכנו כולנו כועסים לצוות הבוגר וטענו שאחד השבטים גנב לנו ארגז מלא באוכל וציוד ובסוף התברר שהוא נשאר בשבט. אכלנו בערך.. עברנו פעולה מצחיקה ואז אמרנו לחניכים שיש להם שלושת רבעי שעה חופשיים ואז פעולה נוספת... במקרה שמענו שיחה של כמה מהם מתלבטים איפה הכנרת... ואז הבנו שהם מתכונים לרדת לכנרת לטבילה קצרה ולחזור ( היא במרחק של 10 ק"מ..כן?.) אמרנו שהם בטח רוצים לשגע אותנו אז ויתרנו על ההיסטריה עד לרגע שהם היו כבר באמצע הצוק בדרך למה שהם חשבו שזה הכנרת...החזרנו אותם ואז היה טקס הנהגתי וכל שבט בירך שבט אחר כל שבט הוציא דף A4 עם ברכה מסודרת ויפה ורק השבט המיוחד שלנו אמר "שבט אפיק שיהיה לילה טוב!" בקיצור היה מטורף.כולם שונאים את השבט שלנו עכשיו.. עוד כמה שנים נצחק על זה.. העיקר שהם חשבו שזה מצחיק..
יום אחרי זה כשחזרנו היו אצלנו בוסטונים ( מה לא נעשה כדי להגדיל את הסיכויים לטוס לבוסטון?!) היה בעיקר מצחיק. אין הרבה מה לספר משלחת זיונים.
ואיך שהם עזבו התחילו חגיגות השביתה!
בינתיים
4סרטים
הופעה אחת
X פארק.
ומי יודע מה יהיה מחר?
אז אני אסיים במספר ציטוטים מהתקופה האחרונה:
"רגע! זה בכל זאת קצת קשה.. הראש שלה תקוע לי בויג'יינה" חניכה באמצע משחק.
"אצלנו יש משפט שהולך ככה : אם אתה מכה את אישתך בבוקר ולא יודעת למה , היא כבר תדע" מתוך הסרט חקירה מעבר לקווים.
וזהו .. גם ככה זה ארוך מדי.
אז מאיה, תהני מהקריאה :)
וערב טוב שיהיה :)
טל (או זאת מראמת אשכול). :0
בבלוג זה
בכל הבלוגים
אשמח לקבל תמיכה.