קודם כל לפני שאני מתחילה .... אם מישהו לא יכול לכתוב שום דבר חוץ מ "הכול יהיה טוב" ....
בבקשה אל תגיבו בכלל...
טוב אני אעתיק בדיוק את מה שכתבתי לעצמי על דף (אולי בתוספת כמה דברים )
אני מטיפה מוסר לאנשים לא להשבר ולהיות אופטימים בינתים כשכל העולם שלי מתמוטת ! באמת שכבר אין לי כח לחיות. נמאס לי ממשחקי העמדת הפנים המפגרים האלה נמאס כל יום וכל דקה לשכנע את עצמי שהכול טוב אם במילא כלום לא משתנה לטובה ורק מדרדר יותר ויותר ממה שהיה כשלא הייתי אופטימית. אני לא יודעת עוד כמה זמן אני אוכל להשאר ככה חזקה ולשכנע את עצמי שהנה רק עוד טיפה והכול יהיה שונה ובאותו רגע להשאר אופטימית ולהגיד שהכול מושלם כבר עכשיו ולהתעלם מכל החרא מסביב. וזה לא רק כל החרא זה גם הבלבול...הלב רוצה אחד והראש מנסה לשכנע אותי שזה לא באמת מה שאני רוצה , אני לא יודעת אם זה אובססיהה או התמכרות אני כבר לא יודעת איך לקרוא לזה למראות שהמילה ההכי טובה לזה ...זה "אהבה" זה נשמע הכי פחות תלותי , הכי יפה והכי אמיתי....כמו שאני רוצה שזה יהיה.
אני למדתי שמחשבות פסימיות לא מובילות לשום דבר טוב אבל מה אם גם החיוביות לא?!
אני יודעת שאם אני אשבר עכשיו ואחזור לדרך החיים שהייתה לי לפני 2009 אז הכול יתמוטת אבל מה זה משנה אם אני גם ככה על סף קריסה? מה עוד יכול לעזור אם לא הסוד?!
אני רוצה שהכול יסתדר אכשהו ...הכול בסוף חייב להיות טוב..לא?
2011 הייתה אחת השנים הטובות בחיים שלי רק בקשה אחת יש לי ...שגם תסתיים כמו שהייתה .
אני יודעת שלכתוב דברים פסימים זה רע ולא כדאי להשקיע בזה מאמץ ולייחס לזה כ"כ הרבה תשומת לב אבל אני כבר שנה שלמה כמעט תמיד מתעלמת מכל דבר רע ולא מדברת על זה עם אף אחד ולא מקדישה לזה תשומת לב רק כדי להיות שמחה ואופטימית.
אבל הכול נופל עלי עכישו ביחד ... זה לא רק האובססיה הזאת זה הכול ביחד .. המשפחה ... ועוד המון דברים \=
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ח.מ.ש.ב.ק
